זה היה כל-כך לא מזמן! צה"ל פעל בכל המקומות האפשריים באזור עזה – ובסוף – יום יום שומעים את אותן החדשות – כאילו שום דבר לא היה - שוב הטילים מגיעים לכל המקומות האפשריים אצלנו.
איך "הצלחנו" להפוך פעולה מעולה כל-כך של צה"ל לכלום? לא, זו לא הייתה מלחמת לבנון השנייה, בה צה"ל (בעיקר הפיקוד העליון) התנהג כאילו אין לו מושג מה צריך לעשות שם בכלל. כאן, הכל תיקתק כמו שעון, ומספר תקלות כואבות של ירי בכוחותינו לא יכולות להוריד מהערך של הפעולה כולה. אז למה ההישגים לא נראים בכלל? הסיבה פשוטה – המטרות הכלליות לא נקבעו רק על-ידי צה"ל – יש גם את "הדרג הפוליטי" (או המדיני) – והוא קובע את מטרות המלחמה וגם את נקודות ההתחלה והסוף. אנו שוכחים (הזיכרון הוא קצר) שאותו הדרג הפוליטי ניהל את המדינה גם במלחמת לבנון השנייה (ואדון ברק אף על-פי שלא היה בממשלה אז – היה היועץ הראשי של ראש ממשלתנו – הרי הוא מומחה בעניינים צבאיים).
והתוצאה העגומה לא איחרה לבוא – חזרנו לנקודת ההתחלה. הסיבה פשוטה מאוד – הם לא רצו לשנות שום דבר. ממשלה שנתנה לחמאס להשתלט על עזה, שנתנה לשלטונו להתחמש בטילים מסוגים שונים, ששתקה כשהופגזו אזורים שלמים במדינה בכלי נשק שונים, שמעבירה מיליונים להמשך התחזקותו – פשוט לא מסוגלת לקבוע מטרות מלחמה שיתנגשו לקו שהובילה עד עכשיו. הם נותנים למצרים ("ידידתנו" הגדולה!) לנהל את העניינים ולהוביל אותנו לשום מקום.
והפתרון – פשוט, לא דורש כיבוש אזורים נרחבים, לא הריסת מאות בתים שכולם ירקדו על ידם ואחר-כך ינצלו אותם לתעמולה אנטישמית בכל העולם. צריכים רק לקבוע מטרות ברורות לפעולה, ולהשגתן, לנצל גם את הנקודות הרגישות של שכנינו.
חמאס חופשי למימוש רצונותיו
וקודם כל הערה:
רצועת עזה – זו לא מדינה, לא אזור ריבוני ואין גבול רשמי וחוקי בינו ובין המדינה היהודית. היה קו הפסקת אש אחרי מלחמת השחרור שמזמן נמחק ומדינת ישראל בעצם סימנה את הקו הקיים היום עם אזורי שליטה שהיו אמורים להבטיח שלא ייווצר מצב המסכן את האוכלוסיה הנמצאת מסביב הרצועה.
רצה הגורל ובמו ידינו הרסנו את כל המעצורים, פינינו את ישובי המגן בין עזה לאשקלון ואת היישובים השולטים במרחב מרכז הרצועה (ישובי גוש קטיף), ואת אזור "פילדלפי" בגבול מצרים - וחמאס קיבל במתנה חופש התחמשות בלי שום אפשרות להתערבותנו ללא מלחמה כוללת. לכן ברור שהמטרה הדחופה ביותר – תיקון המצב, כדי לא לאפשר לחמאס להשתמש לפחות בטילים הפשוטים קצרי טווח – "הקסאמים" - בכל רגע שיתחשק להם.
והדרך שהייתה טובה ומועילה לפני שלושים שנה בגבולנו הצפוני – טובה גם עכשיו – השטח - הקמת אזורי ביטחון בכל מקום שאוכלוסיה אזרחית מאויימת. זו הייתה צריכה להיות המטרה הראשית של המלחמה האחרונה – אבל "הדרג המדיני", כנראה, רצה לעשות "בום!" ולחזור למצב הקודם.
ואת זה קיבלנו. אפילו את אזור ישובי המגן בין עזה ואשקלון פינינו מחדש. גם שום דבר לא השתנה מסביב לשדרות. כדי שיהיה להם נוח להשתמש אפילו במרגמות.
אז ברור שהירי נמשך והם מוכרים את הפסקת האש כאילו לא הייתה מלחמה בכלל.
עכשיו הם יוכלו להתחיל גם את הסיבוב הבא ברגע שירצו והרגע יהיה הכי נוח להם ולא לנו.
אז מה עשינו?