"חופש דת הוא אחד מהעקרונות המקודשים ביותר בדמוקרטיה הליברלית. אולם במסורת הפוליטית המערבית המשמעות המרכזית של חופש דת איננו רק החופש מדת, אלא גם החופש לדת" ("יש אתאיסטים בשוחות הקרב?" מאת ארז אשל, Ynet 4.2.08).
החופש לדת בדמוקרטיה קיים בתחום חירויות הפרט, ולכל אזרח חופש האמונה וחופש הפולחן. חופש האמונה אינו מקנה כל זכות למישהו לעסוק בהטפה דתית, ובטח לא בסביבה הנכפית על אדם. חמור מכך הוא העיסוק בהטפה דתית בצבא. חמורה שבעתיים היא ניצול המערכת הצבאית לקידום אמונה דתית. הרב הצבאי הראשי נותן למושג חופש הדת פרשנות משלו, שבינה ובין דמוקרטיה ליברלית אין ולא כלום.
"במשך שנים חטא הצבא בהכחשת הרגשות הדתיים של חיילים שאינם דתיים, וכך באמצעות סקטוריאליזציה של היהדות פגע בחופש הדת של רבים מהם" (שם).
הבנתם את זה? "חופש הדת" זה לעזור לחילוני להשתחרר מ-"הכחשת הרגשות הדתיים".
הבנתם את זה? הרב הצבאי הראשי נותן למושג חופש הדת פרשנות משלו, שבינה ובין דמוקרטיה ליברלית אין ולא כלום. גישה יותר פטרוניסטית מזו אין.
"אולם מלבד העניין הדמוקרטי העמוק, יש סיבות כבדות משקל נוספות לתמוך בפעולותיו של הרב רונצקי ערב המלחמה בעזה. השיח שניהל עם הלוחמים שירת לא רק צרכים דתיים של חלקם, אלא גם את הצרכים הפסיכולוגיים של רובם".
בתפישה הדתית האורתודוכסית רב הינו גם מחנך וגם פסיכולוג. הרמטכ"ל בשתיקתו, נותן יד להפיכת הצבא לגוף דתי אורתודוכסי.
ממשלת ישראל וכנסת ישראל צריכים לנער את עצמם, ולעשות סדר בצבא. החינוך לחיל חינוך (כן, יש כזה), הפסיכולוגיה לפסיכולוגים, ושירותי דת ופולחן לרבנות הצבאית. כן, שירות לחיילים הרוצים בכך, ולא ניצול חרדת הלוחם להטפה דתית.
"פחד אלוהים" וזאת למה? שהרי אותו "היגיון" תקף גם בעוד מערכות, מערכת החינוך לדוגמה. מה המרחק למינוי רב ראשי למערכת החינוך הממלכתית, ורב לכל בית ספר?
ומתי ימונה רב לכנסת, שהרי גם הח"כים החילוניים הנם בעצם דתיים, רק שאינם יודעים זאת עדיין.
כל המעשה הזה מתאפשר בגלל כשל מתמשך של מערכת החינוך הממלכתית לחנך לדמוקרטיה. אין כל השקעה בתחום, וכל ידיעתם והבנתם של בוגרי מערכת זו מסתכמת בלימוד דל של מבנה השלטון ומנגנון הבחירות.
ליברליות ודמוקרטיה אלו מילים שרוב הציבור משתמש בהן ללא כל ידע מה משמעותן. הבורות בתחום הינה כר פורה להשתלטות של אידיאולוגיות טוטליטריות לרבות דת.