ערביי ישראל החמיצו הזדמנות בלתי חוזרת להוכיח את אחת הטענות החשובות ביותר הנטענות על ידיהם השכם והערב, והיא, כי הם שומרי חוק ומכבדי בג"צ.
הרי חלק ניכר מהישגיהם של ערביי ישראל בקבלת זכויות ובעמידה על עקרונות, נשען ומושתת על החוק במדינת ישראל ועל בתי המשפט, אשר בשמם ותחת חסותם הם דורשים, בצדק ובדין, זכויות שאינן בחסד, והנה נקרתה לידיהם כפרי בשל הזדמנות פז כדי להוכיח את זכאותם - והם למרבה הצער לא השכילו לנצל הזדמנות זו ובכך הפסידו תמיכה רחבה בציבור.
ערביי ישראל היו צריכים להפגין לקראת ביקורו של פעיל הימין ברוך מרזל באום אל פחם הפגנות שמחה וקבלת פנים מכובדת, ללא כל קשר לדעותיו הפוליטיות.
היה צפוי כי הם יקבלו את פניו בכבוד ובכיבוד, ויאפשרו לו לקיים את תפקידו כיו"ר ועדת קלפי אצלם בניחותא וללא שום רבב, דבר שלא נעשה.
על-ידי כך, שוב הוכח כי אום אל פחם אינה חלק ממדינת ישראל במובן זה שהכניסה ליישוב היא מותנית בהסכמה פוליטית של האורח ובכניעה לתכתיבים - שלא לדבר על סיכון, כפי שהעריכה המשטרה לאור מידע מודיעיני שהגיע לידיה (די ברור מהו מקורו).
שוב הוכח כי אין דינו של בעל חוב בפרדס חנה או בתל אביב, כדין בעל חוב באום אל פחם, כי החייב באום אל פחם יזכה להגנה אוטומטית מנושהו, שיירתע מלהגיע לקבל את כספו, וכך הופכת אום אל פחם לעיר מקלט בה החוק מחוץ לתחום כאשר החוק בא להגן על זכויות של אחרים.
שוב הוכח כי הטענות של פעילי הימין, בדבר ניקיון הבחירות בסקטור הערבי, בדבר שפל אכיפת החוק וריבוי ההשתמטות מחובות פרטיים ומחובות של מיסים והיטלים - הן טענות שאינן מופרכות, וצריכות לכל הפחות להיבדק, ולאור הבדיקה - גם להיפתר.
להט ההתנגדות באום אל פחם עלה - עד כדי שיבוש כל שיקול דעת קר, כל תבונה וכל חוכמה, ושוב, ללא שום טעם וסיבה, וודאי בניגוד לחוק ולהחלטת בג"צ.
בכך הציבו ערביי ישראל את עצמם כפורעי חוק וסדר וכמבזי בית המשפט שכה מרבה להירתם לעזרתם.
אלא שבתמורה לכל זאת - הם קיבלו כיושב-ראש קלפי, במקום את ברוך מרזל, את פרופ' אריה אלדד, אז היכן התבונה, ואיפה בדיוק ה"הישג" המתבקש מהפורענות ומהפגנת הכוחניות המתלהמת?...