בתחילה, תינוקות בני יומם, אינם מתייחסים לעולם הוויזואלי, אולם בבדיקה ראשונית, ניתן להיווכח בראייתם כאשר הם ממצמצים כשמאירים את עיניהם בפנס.
בדומה לכיוון עדשת מצלמה, גם בראייה, שרירים מיוחדים המכונים השרירים הריסניים, מכווצים או משחררים באופן אוטומטי את עדשת העין עד אשר מוקרנת על רשתית העין תמונה ברורה. לתינוק אין שליטה טובה על השרירים הריסניים. לעיתים כמו במצלמה, הפוקוס הוא קרוב מדי (לפני האובייקט) או רחוק מדי (אחרי האובייקט). בגיל חודשיים עיני הפעוט מסוגלות לשלוט בשרירים ולקבל תמונה ברורה ברשתית, אולם הראייה עדיין אינה חדה. הסיבה היא שחלקים מסוימים במוח של התינוק טרם הבשילו.
התינוק רואה צבעים מיום לידתו, אולם תהליך שיפור הראייה מתרחש עד הגיעו לגיל שנתיים. ישנה העדפה לצבעים עם ניגודיות גבוהה כגון שחור, לבן ואדום ברזולוציה נמוכה (צורות גדולות וברורות), זאת כיוון שמוחו של התינוק טרם מיפה את העולם ועם הזמן התינוק לומד להבחין בין צורות.
בגיל 6 עד 8 שבועות, תינוקות יכולים למקד את מבטם בחפץ ולעקוב אחר תנועה, ועד גיל 4 חודשים, על עיניו של התינוק לתפקד בתיאום. בשלב זה מתפתחת ראייה תלת-ממדית.
עם לידתו, מעדיף התינוק לראות צורות של פנים. תינוק בן ימים בודדים ישהה מבטו על פניה של אמו זמן רב יותר מעל פני זרים. אולם, אם לדוגמא התסרוקת של אם התינוק דומה לזה של אישה זרה, התינוק עלול להתבלבל ויתקשה להבדיל ביניהן. הסיבה לכך הינה, כאמור, בשל הניגודיות בצבע של השיער והצורה של הפנים.
בגיל 3-2 חודשים, הפעוט מתחיל להבחין בתווי הפנים, בייחוד בעיניים, ובגיל 3 עד 5 חודשים הפעוט מזהה את אמו גם כאשר תסרוקתה שונה או שיערה מכוסה. בשלב זה התינוק אף יכול לזהות פנים מנקודות תצפית שונות ולדעת כי מדובר באותו האדם.
הפעוט יושב קרוב מדי למסך הטלוויזיה? לא מעיד על ראייה לקויה
לעיתים קרובות ניתן לראות פעוטות שיושבים קרוב מדי למסך הטלוויזיה והשאלה הראשונה הנשאלת היא - האם יש להם בעיית ראיה?
להבדיל מאדם מבוגר, לילדים ישנה יכולת מיקוד גבוהה של עדשת העין. הם מסוגלים לראות דברים שאדם מבוגר אינו יכולת לראות ממרחק קרוב מדי. ישיבה קרובה לטלוויזיה מעצימה את חוויית הצפייה והילד החש כי הוא נמצא בתוך מסך הטלוויזיה עם הדמויות האהובות עליו.