התוצאות של מערכות הבחירות בישראל מזכירות לי את המשל על אדם עם שמיכה קצרה ממידותיו שמושך אותה מדי פעם מימין לשמאל ולהיפך כדי למנוע חשיפה לקור ולצרות אחרות. כמובן שכל משיכה של השמיכה מכסה בעיה אך יוצרת חשיפה של בעיה אחרת. האדם לא מעלה על הדעת לרכוש שמיכה לפי מידותיו, אלא עוסק כל הזמן באלתורים.
ולנמשל. תוצאות הפעילות של הממשלה היוצאת היו מאכזבות. אפילו מדאיגות. וכעת, לפי מצב הפתיחה של המפלגות לאחר יום הבחירות - נראה שהבעיה עומדת להחמיר.
נזרקים כל מיני פתרונות של זמן קצר, מחנה בהנהגת נתניהו. הרכב בהנהגת לבני. ואולי פשרה מוזרה בשם רוטציה. בכל הסרטים הללו היינו כבר ולא פתרנו את עיקר בעיותינו. הבעיה אצלנו מחריפה כי כל הרעיונות הם אלתורים לטווח הקצר. לא עושים טיפול שורש לבעיה, לטווח ארוך.
אבחנה: יש לנו שתי בעיות עקרוניות: אין לנו מנהיגות ואין לנו שלטון יציב המאפשר התמקדות בניהול ענייני המדינה. עד שלא נגיע לפתרון שתי הבעיות הללו נמשיך לדשדש. את המנהיג כנראה שלא נאתר בחבורה הפוליטית הנוכחית. הוא לא נמצא שם. הוא חבוי בסקטור הפרטי והציבורי. מנהל בהצלחה כעת גוף ציבורי או חברה גדולה פרטית. ומישהו צריך לקרוא לו לדגל, למסע שיקום והצלה. עד שזה ייעשה, ועל-מנת שלמנהיג יהיו תנאים סבירים לפעולה, צריך לשנות את שיטת הממשל בישראל לשיטה קרובה לשיטה האמריקנית. נשיא, או ראש ממשלה, הרשאי לבחור את שריו לפי שיקול דעתו - מתחום הפוליטיקה, הרוח או העשייה הציבורית הפרטית. שליט, שלאחר שנבחר, תהיה תקופת שלטונו קצובה לארבע וחצי שנים. שום הצבעות אי אמון לא יפסיקו את שלטונו זולת הצבעת הדחה (אם חטא במשהו חריג) ברוב של שלושה רבעים מתכולת בית הנבחרים.
זהו הפתרון המעשי ועד שלא יבוצע, נמשיך לדשדש באותה ביצה ללא תכלית.