|
1 |
|
| |
|
|
2 |
|
| |
ב12.9.01 הייתי בקורס כלשהו בלונדון, ובהפסקת הצהריים אחת הבנות התחילה להגיד לסטודנטית הודית ש"אני מכירה את האנשים האלו, גרתי איתם, אי אפשר להדבר איתם, הם מטורפים.". מהמראה שלה (אירופאית, שיער קצוץ בצבע אדום עז) חשבתי שוודאי אטיף לה שזה שהיא גרה פעם במעלה אדומים לא אומר שהיא מבינה ערבים, אבל סיפור החיים שלה היה שונה לחלוטין:
כברברית אלג'יראית מוסלמית היא גדלה תחת התהליך המתואר בכתבה. היא סיפרה שבשלב מסויים הממשלה החליטה על "ערביזציה" הסבירה שהיא מוסלמית ויש לה כבוד לאיסלאם, אבל אמרה שהמורים שהממשלה הביאה מסעודיה היו קיצוניים לחלוטין, שהם לימדו שכל הלא-מוסלמים כופרים שצריך להרוג, ואחר-כך כמובן החלו הפיגועים שפשו באלג'יריה בשנות ה90, שבהם כמובן מוסלמים טבחו במוסלמים.
הכתבה מתייחסת לערביזציה כאילו היתה חידוש השפה העברית, ולמתנגדיה כאל אליטיסטים מנותקים. האמת היא שמי שמוביל את תהליך הערביזציה עושה זאת ממניעים פוליטיים מסויימים שאינה מתייחסת אליהם. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
C-cyclist |
|