בשוויון, כמו בניצחון דחוק, יתקשו "הליכוד" וקדימה להקים ממשלה יציבה שתחזיק מים. על-פי מצב הכוחות של השתיים - מסתמנת תמונה עגומה למדי: אף אחת מהן לא תשכיל להקים קואליציה, בעלת נשימה ארוכה, כאשר כוחה יתבסס על מקסימום של 65 מנדטים בלבד.
במצב דחוק ועגום, של קואליציה על כרעי תרנגולת, עלולה הממשלה, תוך זמן קצר ביותר, להתמוטט כמגדל-קלפים. די בכך שהיא תיפול כשאחד מחבריה יחלה או יעדר מן הארץ בעת הצבעת-אמונים בכנסת.
גם אם תשמור קדימה על כוחה הנוכחי, במנדט או שניים עדיפים על פני "הליכוד", לא יהיה בכך יותר מניצחון-פירוס. הדעת נותנת שבנימין נתניהו הוא זה שיקדים את ציפי לבני בהרכבת הממשלה, הן בשל הקונסטלציה המפלגתית של גוש הימין שהוא מנהיגו ושפועל באורח טבעי לצידו, והן בשל ניסיונו העדיף והמוכח על-פני יריבתו.
נתניהו מנופף, אומנם, בנשק "הגוש הלאומי" שהוא עומד בראשו, אלא שהגוש הזה איננו, בדיוק, כוס התה שלו. אין זה סוד כי חלומו הרטוב של מנהיג "הליכוד" היה להרכיב קואליציה עם "העבודה", ולו בשל העובדה שאהוד ברק הוא מנהיגה. חלומו הרטוב היה לייעד אותו לכהונת שר הביטחון, שעימו יש לו, זה מכבר, כימיה מושלמת. פרט לכך יודע נתניהו, במעמקי ליבו, כי שותפות עם העבודה הייתה מקלה עליו במגעיו המדיניים עם ארה"ב ומדינות אירופה בכל הקשור לשאלה הפלשתינית ולשיחות עתידיות עם סוריה.
פרטנרים חדשים
אלא שהמציאות, כפי שהוכיחו תוצאות הבחירות, טפחה על פניהם של השניים, כשביבי ייאלץ, בלית ברירה, למצוא לו פרטנרים חדשים, ובמיוחד שר ביטחון אחר, בדמותו של בוגי יעלון. זה בוודאי איננו משתווה בניסיונו וברמתו לברק, מה גם שרובצת עליו הסטיגמה של מי שכשל בהכנת צה"ל למלחמת לבנון.
אף כי לצורך התמרון הפוליטי השלים באחרונה בנימין נתניהו עם אביגדור ליברמן, חזקה עליו שכל מגע עימו יחייב אותו ליטול גלולה נגד בחילה. אחרי ככלות הכל, האיש שבגד בו ושהקים את הגולם המפלצתי של "ישראל ביתנו", עלול להתגלות, בסופו של דבר, כאבן-נגף. ביבי יודע שאיווט יכשיל כל הסכם עם הפלשתינים, שיהיה כרוך בוויתורים כואבים; יפריע למהלך תקין ביחסים עם ערביי ישראל; ויחבל בהסכמים להורדת התנחלויות, למורת רוחם של האמריקנים והעולם. אותם דברים אמורים גם עם שותפות למפלגת-ימין אחרת, כמו "המחנה הלאומי", שהיא קטנה, אומנם, בממדיה, אבל עשויה לחזק את עצם כוחו של הגוש הזה.
מצב עגום
ובאשר לשס, עוד שותפה פוטנציאלית, זו הרי לא תסכים לשתף פעולה עם "ישראל ביתנו", שמנהיגה הרוחני, הרב עובדיה יוסף, כינה את מי שעומד בראשה "השטן". הכל הקשור לנושאים דתיים - התנגשות בין שתי המפלגות האלה, אם אכן ישבו יחדיו, נראית בלתי נמנעת.
אבל, מצבה של מנהיגת קדימה ציפי לבני, נראה עגום עוד יותר מזה של נתניהו. ללבני יש התחייבויות ברורות לאביגדור ליברמן. בשום פנים ואופן היא לא תוכל להתכחש לאיש, שלו היא חייבת את כל הקריירה הפוליטית שלה. יחד עם זאת, יודעת לבני בתוך-תוכה כי ארה"ב ומדינות אירופה לא יקדמו את ליברמן בברכה, אם לנקוט בלשון-המעטה. הוא הרי נחשב בעיניהן כ"פוטין הישראלי", דמות כוחנית ומסוכנת שרק תתקע מקלות בגלגליו של כל הסכם מדיני.
אלא שגם אם היה ליברמן מתרצה ומשתף פעולה עם לבני - אין בו, בהעדר שותפים אחרים, כדי לרצות את כוחה הקואליציוני של ממשלה בראשות קדימה. יתר על כן: גם במקרה של ניסיון להגיע להסכם עם שס, תצוץ שוב שאלת הישיבה המשותפת, הבלתי-מתקבלת-על-הדעת, בין זו ל"ישראל ביתנו", כאשר שס עצמה כבר התחייבה לבנימין נתניהו.
הדעת נותנת, על כן, שבסופו של דבר יהיה זה בנימין נתניהו שירכיב את הממשלה. אבל גם כך, תוחלת-חייה של זו תהיה, מן הסתם, קצרת-ימים, כשהבחירות הבאות כבר נראות היטב בפתח.