כשמדברים על אוסטיאופורוזיס מדברים על מצב שבו ישנה הידלדלות העצם (פירוש המילה אוסטיאופורוזיס הוא עצם עם חורים).
מעשית, אוסטיאופורוזיס היא מחלה שהמשמעות שלה היא סיכון לשבר. המינוח העממי המקובל בעברית לאוסטיאופורוזיס הוא בריחת סידן, ביטוי שאינו מדוייק בשל היותה של העצם בנויה ממספר חומרים שהסידן הוא רק אחד מהם. המחלה נוצרת על-ידי התמעטות של כמות העצם, פגיעה באיכותה וכתוצאה מאלה חולשה משמעותית של העצם וסיכויים גבוהים לשבירתה כתוצאה מנפילות.
הסטטיסטיקה בארה"ב מדברת על-כך שכל אישה שנייה מעל גיל 50 עלולה לחוות שבר כתוצאה מאוסטיאופורוזיס במהלך חייה. בנוסף, הנחה מקובלת ולא נכונה היא שמדובר במחלה הפוגעת בנשים בלבד. עם זאת, באותה שכבת גיל, כל גבר חמישי (כלומר 20%) עלול לסבול משבר אוסטאופורוטי.
בניגוד לאמונה הרווחת, מחלת האוסטיאופורוזיס כשלעצמה אינה גורמת לכאב. אוסטיאופורוזיס היא מחלה די "שקטה", שהאדם בדרך-כלל אינו מודע אליה, אלא אם עובר אבחון, או במקרה הגרוע, אם מגיע למצב של שבירת עצם. מכאן גם המקור לכאב - השבר. ישנו גם לעיתים בלבול עם מחלת האוסטאוארטריטיס שהיא מחלה ניוונית של מפרקים ולא של עצמות, ובניגוד לאוסטיאופורוזיס, גורמת כאב רב.
חשוב להדגיש, כי לא כל שבר ניתן לייחס לאוסטיאופורוזיס. המיקום האופייני לשברים הנגרמים כתוצאה מאוסטיאופורוזיס הוא: צוואר הירך, עצמות האמה (סמוך לשורש כף היד) ועמוד השדרה. כמו-כן, גיל האדם אומנם מהווה גורם סיכון אחד לאוסטיאופורוזיס אך לא בלעדי.
סיבות נוספות המעלות סבירות ללקות באוסטיאופורוזיס קשורות לפעילות יתר של בלוטת המגן, נטילת תרופות נוגדות דלקת מסוג סטרואידים, הפסקת הווסת בגיל צעיר יחסית, מיעוט אכילת מוצרי חלב, חסר בוויטמין D (שהינו חיוני לספיגת הסידן במערכת העיכול), רזון קיצוני ועוד.