במפגש עם 900 תלמידי תיכון בבאר שבע אמר נשיאנו, שמעון פרס: "השיטה בישראל פוגעת במפלגות הגדולות ומעודדת את הקטנות. כך נוצר מצב של ריבוי מפלגות היוצר מיקוח וסחר-מכר המוריד את ערך הפוליטיקה בעיני הציבור... אני מאמין שאת הגוונים הרבים בחברה הישראלית ניתן לייצג גם תחת מפלגת-גג אחת, ועל כן אני בעד שינוי שיטת הבחירות. כשהאפשרויות הן מגוונות ניתן לעבור מבחירות ארציות לאזוריות, וניתן גם להעלות את אחוז החסימה" (ישראל היום, 17.2.2009).
כדי לתקן את העוול שנגרם למפלגות הגדולות אני מציע שהחוק הראשון שתקבל הכנסת הנכנסת יבטל את המפלגות הקטנות. כמובן שהחוק יחול רטרואקטיבית גם לבחירות האחרונות, כך שהמפלגות הקטנות תעזובנה את הכנסת עם קבלתו של החוק, והמנדטים שלהן יחולקו בין הגדולות (לפי שיטת
באדר-עופר, כמובן, הנותנת לגדולות יתרון בחלוקת העודפים).
מה זה מפלגה "קטנה", מר פרס? כמי שדוגל בייצוגם של "הגוונים הרבים בחברה הישראלית" תחת "מפלגת-גג אחת", אין ספק שנשיאנו לא יסתפק בחיסולן של המפלגות בעלות שלושת המנדטים, וגם אם תישארנה רק שתי מפלגות, "השיטה בישראל", האיך לא, מר פרס, "תפגע" בגדולה משתיהן, ו"תעודד" את הקטנה שבהן. לכן, אחרי שהוצאנו מהכנסת את הסיעות התלת-ח"כיות, והעברנו את כסאותיהן לגדולות, נמשיך ונחסל גם את הבינוניות, כך שבסוף תישארנה בכנסת רק סיעות קדימה והליכוד, כאשר לקדימה 62 מנדטים, ולליכוד רק 58, וזה מביא את קדימה להעביר חוק המבטל את הליכוד, ומעניק את המנדטים שלו לקדימה.
ובכך הגשמנו את חזונו של הנשיא שמעון הראשון: "מפלגת-גג אחת", המייצגת את שלל "הגוונים הרבים בחברה הישראלית", וזאת גם בלי להעלות את אחוז-החסימה, דבר אשר אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה הייצוגית, ובלי להיזקק גם לחזונו של דוד בן-גוריון: בחירות איזוריות, בהן המפלגה הגדולה מקבלת את כל המנדטים, ואילו כל האחרות לא מקבלות דבר וחצי דבר - דבר שגם הוא אינו מתיישב עם עקרונות הדמוקרטיה הייצוגית.