ינואר 2006 - מאי 2007
בינואר 2006 ניצח החמאס ניצחון גורף בבחירות לרשות הפלסטינאית. בחודש מרץ כבר נוסדה ממשלה שהייתה מורכבת ברובה מהחמאס, כשלאחריה הוקמה ממשלת אחדות במרץ 2007. מנהיג החמאס, איסמאיל הניה, שנבחר להיות ראש ממשלה, גדל במחנה הפליטים של אונר"א על חוף עזה ולמד בבתי הספר של אונר"א.
הטרור ממשיך לנבוע מתוך מחנות אונר"א
האלימות הנובעת מעזה - ובחלקה הגדול ממחנות הפליטים של אונר"א – המשיכה בתקופה זו. ההתקפות הפכו לקטלניות יותר, עם התגברות כוחם ודיוקם של הקסאמים, ובפעם הראשונה, במרץ 2006, שוגרו קטיושות, אשר היו מדויקות יותר וחזקות יותר.
בנוסף לכך, ב-25 ליוני 2006, חייל צה"ל רב"ט גלעד שליט נחטף בידי מחבלים של החמאס, אשר חדרו לישראל דרך מנהרות סמוך לכרם שלום. המודיעין הישראלי איתר אותו בתחילה במחנה הפליטים של אונר"א - חאן יונס.
בתקופה זו נערכו פעולות חוזרות ונשנות של ישראל אל תוך המחנות, במטרה לתפוס מחבלים ולהשמיד מחסני נשק ואתרי שיגור - כמו גם לנסות לאתר את שליט. כמו-כן, היו דיווחים נוספים אודות פעילות טרור בתוך המחנות.
במאי 2006, דווח כי פעילי ג'יהאד נכנסו למחנה חאן יונס בדרום עזה.
ביוני 2006, ביצעה ישראל תקיפה אווירית על מחנה ג'בליה במטרה לחסל פעילי ארגון חללי אל-אקצה, שהוא זרוע ארגון הטרור של הפת"ח. בנוסף לכך, פגעה ישראל במטה הביטחון של החמאס הנמצא במחנה זה.
אירוע נוסף שהתרחש ביוני, ובו הרגה ישראל את המפקח הכללי של משרד הפנים והביטחון הלאומי הפלשתיני, ג'מאל אבו סמהדנה. בתור תושב מחנה הפליטים רפיח, השייך לאונר"א, התאבלו עליו אנשים רבים מהאוכלוסיה המקומית.
ישראל נכנסה למחנה אונר"א מוגאזי במרכז עזה, ביולי 2006, וחיסלה לפחות שלושה פעילי חמאס.
באוקטובר 2006, תושב מחנה פליטים בעזה שהצטרף לחמאס, מת בזמן שסייע בחפירת מנהרה המחברת בין עזה לישראל.
באפריל 2007, הסתובבו על פני השטח שמועות בדבר שחרורם של מספר אסירים פלשתינים ספציפיים תמורת שחרורו של שליט. אחד האסירים המדוברים היה יחיא סינוואר, ממחנה הפליטים חאן יונס, אשר ייסד את היחידה הצבאית הראשונה של החמאס בשנת 1988.
במאי 2007, מחנה אונר"א נוזירט זוהה כאתר לשיגור טילי קסאם וצה"ל גילו שם גם מתקן לאחסון כלי נשק.
עניינים הומניטאריים
עד תחילת מאי 2006, החלה הקהילה הבינלאומית, כתגובה לשליטת החמאס על ממשלת הרשות הפלסטינאית, להקפיא את הסיועה לרשות הפלסטינאית.
בנקודה זו הועלתה הצעה, שנתמכה על-ידי מספר גורמים, לפיה אונר"א תקבל על עצמה תפקיד רחב יותר כסוכנת רווחה, ודרכה תחולקנה קרנות סעד למצבי חירום, בעיקר בתוך האוכלוסיה הפלסטינאית. עם זאת, אונר"א בעצמה הביעה העדר רצון לקחת על עצמה תפקיד זה, מתוך החשש שלא יהיו לה די משאבים לכך. נציגים התעקשו לציין כי עדיפותה הראשונה של אונר"א תהיה הפליטים. אמנם, אף על-פי שעמדתה של אונר"א היא לתמוך בפליטים ולטפל בהם, הגיע מידע בעבר המעיד על כך שפלשתינים, שאינם פליטים אך הם נזקקים, גם כן נהנים מסיוע מצד אונר"א.
באותו זמן בו אונר"א התנגדה להרחבת מסגרת תפקידה, הסוכנות קראה לעזרה בדבר הצורך בתרומות בינלאומיות. ביוני 2006, אונר"א הכריזה על כך שעוד 90,000 פליטים מקבלים סיוע חירום של מזון. מרבית הפליטים הללו היו עובדי ממשלה (רשות הפלסטינאית) אשר לא קיבלו משכורת מאז חודש מרץ. עובדה זו - שפלשתינים העובדים בממשלה של הרשות הפלסטינאית עדיין נחשבים "פליטים" - מדגישה את חוסר ההגיון של המערכת בה אונר"א פועלת.
במהלך החדשים הבאים, הגיעו דיווחים מתוך אונר"א בדבר מצב חירום כה חמור עד כדי הפסקת שירותיה. באותו הזמן, מספר מדינות הודיעו על התחייבותן להעניק עזרה.
פגיעותה של אונר"א
בזמן התגברות אי הסדר בעזה, אונר"א מצאה את עצמה בעמדה של חוסר וודאות. ב-17 למרץ 2007 נורו יריות אל עבר השיירה בה נסע ג'ון גינג, מנהל המבצעים של אונר"א בעזה. האירוע נחשב כניסיון התנקשות על-ידי מיליטנטים קיצוניים: גינג יצא ללא פגע אך מכוניתו חטפה 11 כדורים. ב-22 למרץ, דווח כי נחטף אחד מרכבי אונר"א.
לאור כל הנאמר לעיל החליט האו"ם בסוף חודש מרץ לקצץ בצוות הבינלאומי של אונר"א המוצב ברצועת עזה. במקום לבחון את הגברת כמות המבצעים, בדיוק ההפך קרה.
ב-6 למאי, נושאי נשק מוסלמים קיצוניים פתחו באש על בית הספר היסודי של אונר"א, במהלך חגיגת יום ספורט, בגלל אי-שביעות רצונם מהמתרחש. שומר אחד נהרג ועוד שמונה, כולל שני ילדים, נפצעו; כלי רכב נהרס. אירוע זה תוכנן היטב וכלל כ-70 קיצוניים, שכנראה היו קשורים לאל-קעידא.
במספר פעמים במהלך חודש מאי, תידרכו את צוותי המורים של אונר"א לקצר את יום עבודתם או להישאר בביתם בגלל סכנות פוטנציאליות.
בפרשיה אירונית קרה שאותה הסוכנות שהעלימה עין מפעילות הטרור בתחום שיפוטה, והוכיחה את עצמה הן כתומכת עיקרית והן כמגנה על הפלשתינים בעזה, מצאה עצמה זה עתה מוקד האלימות, כך שיכולתה לתפקד קטנה בהרבה. מצב זה החריף, בחלקו הגדול, בשל האלימות העקובה בדם שהתנהלה בין מספר קבוצות פלסטינאיות.
הטייה בטענות
במהלך השנים שעברו חזר ונשנה המצב בו אנשי הסגל הבכיר באונר"א, תוך הבעת דאגתם כלפי המצוקה של הפלשתינים, נמנעים מלציין את הגורם לאותה המצוקה - פעולותיהם של המחבלים - ומתמקדים, במקום זה, בישראל. יתרה מכך, אין זה נדיר למצוא בטענות עיוותים של העובדות. תבנית זו חזרה על עצמה במהלך התקופה הנדונה כאן:
ב-21 ביוני 2006, המפקחת מטעם האו"ם גנרל קארן אבו-זאיד, כתגובה להריגתם בשוגג של שני ילדים פלשתינים במהלך תקיפה אווירית של ישראל בצפון עזה, אמרה "נעצבתי מאוד לשמוע על הטרגדיות הללו, כה סמוך להריגות שהיו בחוף עזה".
אמנם, ה"הריגות בחוף עזה" - אירוע בו שבעה בני אדם נהרגו במהלך פיקניק שערכו, בגין התפוצצות שהתרחשה בחוף עזה - הוצגו, כשבוע ימים לפני הצהרתה של אבו-זאיד, כלא קשורים לפעילותה של ישראל. יתרה מכך, היא לא הזכירה דבר בקשר לסיבה בגינה ישראל עורכת את הפשיטה - שיגור קסאמים על-ידי פלשתינים או ירי מרגמות.
ב-12 ליולי 2006, בראיון עם
עיתון 'הארץ', אבו זאיד אמרה, "הילדים רואים, כמו כולם, את המתרחש סביבם. לצערי הם יהיו אלה שינהיגו את האינתיפאדה השלישית... המורים והיועצים שלנו השקיעו מאמץ ניכר בהטמעת ערכי השלום. אני מאמינה כי הכלים המפותחים שהענקנו לילדים יחזיקו לאורך זמן, והם יתגברו על המשבר הזה". לאור העובדה שמורים של החמאס לימדו בכיתות בתי הספר של אונר"א בעזה, תוכניות הגוש האיסלאמי אושרו בבתי הספר והשימוש בחומר חינוכי של הרשות הפלסטינאית הכולל מפות בלי ישראל בתוכן ותומך בג'יהאד, אזי הטענה כי אונר"א מחנכת לשלום היא טענה מפתיעה משהו.
תלונה מתמשכת של אונר"א הייתה בנוגע לתרגילי צה"ל בסגירת המעברים לעזה, אשר מעכבים את יכולתה של הסוכנות להעביר פנימה סחורה ואספקה. זהו המצב בעיקר בנושא מעבר קרני. חיילי צה"ל נהרגו בתקיפות במקום זה בעבר, וישראל מצאה לנכון ולהכרחי לסגור את המעבר הזה כשהייתה אזהרה על תקיפה קרבה ובאה - מקרה שאינו נדיר. עם זאת, אונר"א סירבה להשתמש במעברים חלופיים שצה"ל פתח עבורה, מתוך טענה שהדבר יגרום לאריזה מחדש של הסחורה ולכן גם להתייקרותו. אי לכך, אונר"א נוהגת לבחור, במקרים אלה, למנוע ממקבלים פוטנציאלים את סחורתה, גם במקרים בהם ניתן להכניס מעט סחורה ומוצרים.