מוזיקה ראשונית ומודפסת לטקסטים יהודיים מן המאה ה-17 באיטליה של הרנסנס מושמעת בימים אלה, בהצלחה רבה, בסדרת קונצרטים ברחבי הארץ. כמעט 400 שנה לאחר פרסומו של קובץ "השירים אשר לשלמה", המכיל 33 מזמורים בעלי לחן רב-קולי לטקסטים הלקוחים מ"תהילים" ומתפילות יהודיות - משמיעים אותם תזמורת ה"בארוקדה" - קבוצה של נגנים-סולנים, בשילוב עם מקהלת אנסמבל "נביאי הווינטה" - הרכב קולי-גברי, ייחודי בעולם המוזיקה הקלאסית.
את הקובץ "שיר השישים אשר לשלמה" פירסם המלחין היהודי-איטלקי, סלומונו רוסי, הידוע גם בכינויו "שלמה מהאדומים", בשנת 1622. למרות ששם הקובץ אינו אלא משחק-מילים - אף לא אחד מהמזמורים אינו מבוסס על טקסטים מהמגילה התנ"כית. במזמורים אחדים ניכרת, אפילו, השפעה של האסכולה הוונציאנית, ובעיקר מזמורים המחלקים את הזמרים לשתי מקהלות.
המזמור, "למי אחפוץ", למשל, הוא טקסט חגיגי לחתונה, הכתוב בצורה של "דיאלוג-הד" בין קבוצה ראשית של זמרים לקבוצה ששרה את ההדהוד, בסגנון הכתיבה הוונציאני-הפוליכורלי (מרובה מקהלות). את הסגנון הזה פיתח המלחין האיטלקי ג'ובאני גבריאלי, שיצירותיו, כמו גם של עמיתיו מהאסכולה הוונציאנית, קלאודיו מונטוורדי, ג'ובאני פיקי וקרלו גרוסי, מושמעות אף הן בקונצרט. חמשת המלחינים שינו את פני ההיסטוריה של המוזיקה והשפיעו, באורח ניכר, על ההלחנה במשך שנותיה הרבות של תקופת הבארוק והם מיוצגים בקונצרט ברפרטואר חילוני ואינסטרומנטלי.
שילוב מוצלח
השפעתו של ג'ובאני גבריאלי, מן המלחינים הידועים והמשפיעים ביותר באירופה, באה לידי ביטוי גם מאה שנים לאחר מותו, בכתיבתו של יוהאן סבסטיאן באך. מונטוורדי, לעומתו, הלחין, בעיקר, מדריגלים והפריד בין שני סגנונות מוסיקליים: האידיאל הפוליפונו של המאה ה-16, עם קונטרפונקט זורם, כפוף לכללים חמורים, הכנה לדיסוננס ושוויון בקולות; ולעומתו הקונטרפונקט, החופשי הרבה יותר, עם הירארכיה גדלה והולכת של קולות ומתן דגש לסופרן ולבס. הסגנון החדש מציב לו למטרה את הפנייה לרגשות האדם כאידיאל מרכזי, שלמענו ניתן לסטות מכללי הקונטרפונקט הרנסנסיים.
ג'ובאני פיקי זכור עד היום בזכות המוזיקה למקהלות שכתב ובזכות ספר קנצונות לנגינה, המשולבות בין כלי-קשת לכלי-נשיפה, ובהם הסונטה לשישה קולות, המנוגנת בקונצרט, עם שימוש צבעוני בצמד של ויולות-דה-גמבה, צמד כינורות וצמד חליליות.
המקהלה, שזמריה כולם בעלי קולות ערבים, משמיעה בהרמוניה את "הקנטטה היהודית בדיאלוג" של גרוסי, שהולחנה לטנור-סולו, מקהלה של ארבעה קולות וליווי כלי.
השילוב שבין תזמורת "בארוקדה" ל"אנסמבל נביאי הקווינטה" מרשים. רושם מיוחד הותירו עלי הביצועים המרנינים של "מעוז צור", "על נהרות בבל" ו"קדיש", בעיבודים רנסנסיים מלאי-חיים, לצד מוזיקה איטלקית אמוציונלית ומסעירה. אבל מעל הכל זכה לתשואות סוערות ההדרן הסוחף של "חד גדיא", שהושמע על-ידי "אנסמבל נביאי הקוינטה".