דוברמן או פודל - איווט ליברמן איננו כוס התה של בנימין נתניהו בממשלת הימין הצרה שלו. בהעדר שותפים פוטנציאליים, טובים יותר ממנו, שבהם כל כך חשק, הוא ייאלץ, בלית ברירה, להיחנק עימו. עברם המשותף של השניים הרי כבר נמחק מזמן, ואילו ההווה רק יוצר חיץ ברור בין איש-לאום לבין איש לאומני.
ובאשר לעתיד - אלוהים ישמור! לפי שעה הוא יכול רק לבשר מלחמת-עולם מילולית שתיצור, בסופו של דבר, את הקרע בין השניים, שלא יינתן עוד לאיחוי.
ככל הנראה, לא תוכל ממשלת הימין הצפויה להחזיק אפילו מים ותוחלת-חייה קצרה. גם אם ליברמן רק נובח ולא נושך - הוא צפוי, ולו בשל נביחותיו, להיכנס, כבר בקרוב, להסגר. מכל מקום, מה שברור הוא שגם אם לא ינשוך - יוטל עליו, לפחות, לנבוח, כדי להצדיק בכך את קיומו בעיני בוחריו.
ההסגר, הצפוי לליברמן, נובע משניים: מחד - מן החשדות המועלים כנגדו והעלולים להוליד כתבי-אישום; ומאידך - מחוסר הידע והניסיון, אם אכן יתמנה לשר החוץ. מה שברור הוא שאף אחד מעמיתיו לתפקיד הזה, לא בארה"ב ולא באירופה, לא יוכל למצוא עימו שפה משותפת, תרתי משמע, בעניינים הרי-גורל לישראל. וכך או אחרת, בשני המקרים ייבצר ממנו למלא את תפקידו.
תהי למוות ממשלה
בכורח הנסיבות האומללות עלול ליברמן למצוא את עצמו, במוקדם, על ספסל הנאשמים מחד וללא התאמה לכהונת שר חוץ מאידך. או אז ייאלץ נתניהו, בדיוק כמו אותו נער הולנדי בסיפור המיתולוגי, להתייצב כשאצבעו על הסכר, כדי לנסות ולעצור בכך את השיטפון הצפוי לו. אלא שאת ההידרדרות, ההתמוטטות והקריסה לא יהיה בידיו לבלום.
נתניהו פשוט ממולכד. בלי שר חוץ, עתיר ניסיון וידע, כפי שישראל זקוקה לו בשעות הרות-גורל אלה, אין לו שום סיכוי לנווט כהלכה את הספינה המדינית שלו לחוף-מבטחים. גם אם נניח, היפותטית, שליברמן לא יעז, בסופו של דבר, לתקוע לנתניהו מקלות בגלגלים - ספק גדול אם יוכל בכלל להתמודד עם אשפי מדיניות החוץ העולמית בשאלותיה הקיומיות של ישראל.
ואם לא די בצרה הזו - מכה אנושה לא פחות צפויה לנתניהו מהיעדרו של שר ביטחון, בעל שיעור-קומה וברמתו של אהוד ברק. מן הסתם היה ביבי מוכן לשלם הרבה כדי לקלוט את "מר ביטחון" לזרועותיו, גם ללא מפלגת העבודה, בדיוק כפי שעשה זאת, בשעתו, מנחם בגין עם משה דיין. מה שנעלה מכל ספק הוא ששום מועמד אחר לא יוכל להשתוות לברק - לא בידע ולא בניסיון שלו.
ויש גם אבן-נגף נוספת, בדמותה של שס: הפער העצום בין עמדותיה של השותפה החרדית, מחד, לבין אלה של השותפה ה"כופרת" של "ישראל ביתנו" מאידך, בכל הקשור לענייני דת - ספק אם ניתן בכלל לגישור.
כך או אחרת, גם אם יצליח בנימין נתניהו לאחות לרגע את הטלאים, ובלבד כדי להציג לראווה קואליציה - הדבק לא יחזיק מעמד. בלית ברירה תהי זו למוות-ממשלה, שתתייצב אל מול שוקת שבורה.