הקרקס של משה לדור

הקרקס של משה לדור יוצא לדרך. אחרי שנים של התלבטות מנסה כעת פרקליט המדינה להראות שהוא הכי חזק בעיר; אפילו יותר מן היועץ המשפטי לממשלה או ממנוסים ממנו בפרקליטות המדינה על אגפיה השונים בתל אביב ובירושלים; שאין עוד אשף כמוהו; שמעשה הלוליינות שלו יקבל לגיטימציה בבית המשפט. ייתכן שאני חושד בכשרים - אבל גם העיתוי נראה לי קצת חשוד. משום מה, אני גם מרגיש שמי שעומד בראש מערכת התביעה הכללית פשוט המתין ליום האישה הבינלאומי כדי לצאת בהודעתו הדרמטית. בנעלי משה קצב אינני מכיר, כמובן, את כל הראיות שנאספו במשך השנים בתיק החקירה, אבל ההרגשה שלי היא שמשהו באמת מסריח התרחש כאן. תחילה מצהירים שהנשיא הוא אנס סדרתי. אחר כך באים לבית המשפט העליון ומסבירים שהסדר הטיעון הוא טוב וסביר ושאין ראיות של ממש כדי להאשים את משה קצב באונס אלא בכמה זוטי דברים. ואז מגיע משה קצב לבית משפט השלום בירושלים - ומתחרט; מה שמעלה, כמובן, את חמתם של האנשים הממונים על אכיפת החוק ש'מבטיחים' לו שהוא עוד יתחרט על כך שהציגם ככלי ריק. נוקפת לה עוד שנה - והופ! יש משהו חדש בפיו של משה לדור: שבית המשפט יכריע; למה אני צריך להיות לבד ב'קו האש'?. לא הייתי רוצה להיות היום בנעליו של משה קצב אבל ראיתי בחיי המקצועיים רבים מאוד, יותר מדי, לטעמי, שהחזיקו בידיהם כתבי אישום מופרכים רק כדי שבית המשפט יוציא בבוא היום את הערמונים מן האש עבור הפחדנים האלה שיושבים בירושלים המזרחית, במשרדי פרקליטות המדינה, מול בית המשפט המחוזי. אינני יודע אם זה מה שיקרה גם עתה - אולם אין לי ספק שמה שנעשה עתה למשה קצב הוא לא פחות ממעשה נבלה. להעמיד אותו לדין על יסוד עדות יחידה שהיועץ המשפטי לממשלה, הוא עצמו, טען לגביה בבית המשפט העליון שקשה לסמוך עליה, זה פשוט מעשה לא ראוי. מישהו פשוט אנס את השיטה המשפטית שלנו לצרכיו האישיים. אינני חושב שיש עוד מדינה נאורה שבה הייתה נופלת הכרעה כה לא מבוססת בנסיבות כה מפוקפקות. הרי לא מדובר בעבירות של שחיתות שאותן קל להוכיח משום שהן נסמכות על ראיות חפציות שעימן אי-אפשר להתווכח, אלא בעבירות מן הסוג המיוחד הזה שבו אין עדים ואין מסמכים ואין אקדח מעשן. רק אישה אחת שמבקשת, אולי, לנקום; וגם אם אמת בפיה, איך אפשר לדעת? בעיות האגו של לדור אז נכון שיש היום הרבה נשים ששמחות בשמחתה של המתלוננת, על שצדקתה יצאה, כביכול, לאור, אולם הבעיה איננה רק של משה קצב. היא של כל כולנו. מדינת ישראל כולה ניצבת עתה אל עמוד הקלון העולמי. איזו מין מדינה זאת, ישאלו בוודאי כל שוחרי רעתנו, אנטישמים לתיאבון, אם מי שהיה נשיאה מואשם באונס? אם אפשר לקפד בה קריירה ציבורית של עשרות שנים בהינף קולמוס אחד? כלום זאת באמת צריכה להיות הדרך לפתור את בעיות האגו של פרקליט המדינה? אני יודע שאני אומר דברים מבחילים אבל גם הסיטואציה היא בלתי נסבלת. מה באמת חושב לעצמו פרקליט המדינה? שהוא יכול לשחק את תפקיד האלוהים? כלום באמת די בכך שהוא שוחח עם המתלוננת והאמין לה, לדבריו, כדי להכריע את הכף? ומה יקרה אם שניים משלושת השופטים לא יאמינו לה? האם יסכים אז משה לדור לקום ולהתעופף מכאן לכל הרוחות?