קריקטורה שנונה שראתה אור עם סיום מלחמת ששת הימים (יוני 1967) מתארת את "שרוליק" (הדמות המייצגת את מדינת ישראל פרי מכחולו של הקריקטוריסט דוש) מעביר לידי אבא אבן (שר החוץ דאז) את הניצחון המזהיר של צה"ל כ"פיקדון", בדרכו אל מרכז האו"ם בניו-יורק, בלוויית הבקשה "אנא שמור עליו עבור עם ישראל". לכאורה היה ניתן לגזור גזירה שווה גם בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", שהוכתר בידי קברניטי המדינה והצבא כניצחון מוחץ על החמאס, אולם ענני האבק המתפזרים מעל שמי רצועת עזה, מותירים מאחוריהם תמונה עגומה של עוד החמצה ועוד כישלון, ובפועל מתחוור כי גם מה שהוערך כ"פיקדון" התמוסס כלא היה.
מעשית, קשה שלא להיווכח בתהליך הצובר תאוצה המאופיין בסוג של התפכחות גם אצל דרג מקבלי ההחלטות וראשי מערכת הביטחון, לפיו, המבצע הצבאי הנרחב, היה כלא היה, ומכל מקום הבעיות שהיוו "קאזוס בלי" להפעלתו, נותרו בעינן, והתסכול כמו גם החרדות שבו לקנות שביתה בקרב מאות אלפי תושבי ישובי עוטף עזה ואף מעבר לכך.
לו בכך הסתכמו הדברים היה ניתן להתנחם בהישגים הטקטיים והאופרטיביים שרשמו יחידות חי"ר, שריון והנדסה של צה"ל בניהול מהלכי קרבות מוצלחים במינימום של אבידות ובאופן שהיה בו משום תשומה לשיקום תדמיתו של המערך היבשתי בעקבות המערכה הכושלת בלבנון בשנת 2006. אולם העובדה כי המבצע ככזה, ובפרט ההד המתגלגל הנובע מההפעלה המאסיבית של חיל האוויר, הותיר חותם עמוק, וקיבע דימוי דמוני ונעדר רגש של מדינת ישראל. סביר כי טרם נאמרה המילה האחרונה בעניין זה, ומכל מקום לא ניתן להתעלם מהכרסום המהותי במעמדה של ישראל בדעת הקהל הבינ"ל, בערעור הקשרים הדיפלומטיים שלה וכפועל יוצא מכך גם בהצבר של סממני לגיטימציה של ממשל החמאס בעולם, שלא להזכיר את מגמות הפיוס בזירה הפלשתינית הצוברות תאוצה בעיתוי זה ממש.