חוק נהרי - בשם השוויון יגדל הפער?

חוק נהרי אשר התקבל בשם השוויון קובע כי עירייה, המקיימת בתי ספר ממלכתיים, תהיה חייבת להעביר הקצבות גם להחזקת בתי ספר פרטיים שמוכרים על-ידי משרד החינוך - העוגה התקציבית תחולק בין כל מוסדות החינוך כולל אלו המוגדרים כ'מוכר לא רשמי'. בתי הספר כיום מתחלקים לפי מעמדם המשפטי לשלושה זרמים: 1. החינוך הרשמי (ממלכתי וממלכתי דתי). 2. מוסדות פטור - תלמודי תורה בחינוך החרדי שאין עליהם פיקוח מטעם המדינה. 3. חינוך מוכר שאינו רשמי - עליהם מופעל פיקוח חלקי ועליהם נמנים רשת החינוך החרדיות של שס ואגודת ישראל וכן עמותות ובתי ספר דמוקרטיים (ייחודיים). במשך קרוב ל-60 שנות קיומה של המדינה (עד לחוק נהרי) נמנעו שרי החינוך לדורותיהם להתקין תקנות לתקצוב החינוך המוכר שאינו רשמי (חרדיים, ערביים וחילוניים - פרטיים) והתקצוב נעשה ללא כל בסיס חוקי משני מקורות:

• מקור אחד הוא חוק חינוך ממלכתי ותקנות חינוך ממלכתי שנקבעו ב-1953 ואומרות כי "השר רשאי לתמוך במוסד מוכר בשיעור הנראה לו לגבי כל מוסד ומוסד", ובמילים פשוטות - השר רשאי לעשות מה שבא לו, כך גם הרשויות המקומיות ובוודאי שאין כאן מענה לחוקי השוויון.

• המקור השני הוא חוק יסודות התקציב. המסדיר את התקצוב של רשתות "מעיין החינוך התורני" של שס והחינוך העצמאי של אגודת ישראל בלבד. כלומר, כל בתי הספר המוכרים האחרים תוקצבו שלא כדין.

שני אירועים היוו את הטריגר לחקיקת חוק נהרי:

• פסיקה של בית משפט לעניינים מנהליים לפיה, רשות מקומית לא יכולה לתקצב מוסדות לא רשמיים אלא דרך תמיכות. משמעות הפסיקה - פגיעה בשירותים הבסיסיים של בתי הספר החרדיים (כולל חשמל וניקיון).

• ניתוק החשמל למוסדות החינוך העצמאי באור יהודה, כאשר העירייה נקלעה לקשיים כספיים, כך גם רשויות אחרות שהפסיקו לתמוך בחינוך החרדי. שרת החינוך יעצה, אומנם, לעיריית אור יהודה להיעזר במימון חשבונות החשמל בוועדת התמיכות העירונית, אולם המפלגות החרדיות ראו בכך פתרון משפיל ומבזה.

חוק נהרי מתייחס לתמיכה שמיועדת לתקצב את התחזוקה והשירותים השונים והוא מחייב את הרשויות המקומיות לתקצב את מוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי בשיעור של 75% מתקצוב בתי הספר הממלכתיים.

ההתנגדות הגדולה כיום היא של פורום ה-15 ומרכז השלטון המקומי הטוענים כי חוק נהרי עלול לפגוע קשות בחינוך הממלכתי. בימים האחרונים התייצבה דפנה לב, מנהלת מחלקת החינוך בתל אביב בחזית המאבק. בערים כמו מודיעין קובלים על תוספת התקציב המהווה נטל, במיוחד בעיר מתפתחת כמו מודיעין שבה פועלות בנוסף לבתי הספר החרדיים גם עמותות פרטיות. כבר עכשיו מייחסים לחוק נהרי תהליכים כמו סגירתם של בתי ספר קטנים: כך בעיריית חיפה העומדת לסגור שני בתי-ספר ממלכתיים בתחומה כדי לכסות על הגרעון, ועיריית רמת גן העומדת לסגור בית-ספר ממלכתי ולפתוח באותו מקום בית ספר אנתרופוסופי, שהוא בית ספר ייחודי. החוק החדש פוגע גם ביוזמים, אשר בהסכמים קואליציוניים קיבלו 100% תקצוב ועכשיו יקבלו רק 75%. ההתנגדות הבלתי-צפויה באה דווקא מרשת 'החינוך העצמאי' שאף עומדת להגיש בג"צ. הרשת תטען כי רוב העיריות טרם ביצעו את התחשיבים הנחוצים כדי להעביר תקציב שיכסה את העלויות, ולפיכך החלת החוק אינה רלוונטית. כל ילד בישראל רשאי היום לקבל תקצוב בצורה שוויונית, אולם כל עוד ישנם בתי ספר לא ממלכתיים, חוק נהרי יגביר את אי-השוויון, יעודד הפיכת בתי הספר לייחודיים ('פרטיים'), אשר ימשכו אליהם תלמידים רבים, ויחליש את בתי הספר הממלכתיים. מהלך ברוח זו התחיל כבר בירושלים. בתי-הספר הייחודיים פתוחים למימון נוסף של ההורים ושל גורמים עסקיים ובכך יגדלו הפערים. מה יהיה הסוף? ימים יגידו.

אישור חוק נהרי, הביא לתגובות סותרות - ח"כ נדיה חילו הביעה שביעות רצון מכך שלראשונה ייהנו מוסדות ערביים מתקציבי הרשויות, יו"ר ועדת החינוך הרב מיכאל מלכיאור טען לשוויון, ומנגד טען יוסי ביילין שמדובר בשוויון שקרי: כיוון שתקציב הרשויות לא השתנה. כתוצאה מהחוק, תחולק עוגת התקציב בין יותר מוסדות חינוך ובעוד שבעבר, החינוך הממלכתי זכה להעדפה, הרי שבשם השוויון ייהנו עכשיו כל בתי הספר, והתוצאה תהיה חיזוק כוחו של החינוך הפרטי על חשבון הממלכתי. כותב איתן אטיה מנכ"ל פורום 15 הערים הגדולות: "אין דרישה מוצדקת ומעוררת אהדה יותר מהדרישה לשוויון בהשקעה בילדים, ולכאורה, זה כל מה שדורשים תומכי "חוק נהרי". אבל רק לכאורה. השוויון המבוקש הוא שוויון רק בקבלת כספים ועל שוויון בחובות אין מה לדבר". הטענה היא ש-400 מיליון שקל, שמתקצבים עתה בתי ספר ממלכתיים, יועברו מכספי השלטון המקומי לבתי ספר עצמאיים שאין עליהם פיקוח מכיוון שהם אינם מוכנים לפיקוח של המדינה, הם אינם מוכנים להתחייב לתכני לימוד מינימליים... כל קבוצה שמעוניינת בכך, תוכל לפתוח בית ספר פרטי שילמד רק מה שהיא מאמינה בו ולדרוש לתקצב אותו, תחנך כאוות נפשה ללא תודעה אזרחית אחראית, בלי קריטריונים, בלי פיקוח מקצועי, מנהלתי או בטיחותי, ואפילו בלי לבדוק לאן הולך הכסף. חינוך עצמאי לכל. "הדרישה שהרשויות המקומיות יחויבו לממן כל מערכת שכזאת ולאפשר לה ליהנות מכל העולמות אינה הגיונית, אינה מוצדקת, ומסוכנת לילדי החינוך הממלכתי - ילדיהם של הרוב המוחץ של אזרחי ישראל...".

פרופ' יולי תמיר מהמתנגדות לחינוך הפרטי, הייתה בתחילה מאוד נחרצת: "אם החוק הזה עובר - אנו בהידרדרות. זהו מאבק על חיינו הציבוריים. צריך להקים קול זעקה לשמים". פרופ' תמיר דרשה שוויון בכל, "שלא יצפו ממני לתקצב כל בית ספר שנפתח עם עשרה ילדים בלבד". החוק עבר למרות התנגדותה של פרופ תמיר. עופר שלח במאמרו "צרת החינוך", לא השתכנע מהתנגדותה של שרת החינוך. "ככה בשקט, בנימוס, בהבעת דעה שאין מאחוריה מאבק של ממש... עבור שר חינוך כמו תמיר, חוק נהרי הוא הרבה יותר גרוע מהמלחמה... סיבה לצאת למאבק מטורף בממשלה ובתקשורת ובכנסת, עד כדי הנחת מפתחות על השולחן". אלא שיולי תמיר לא הניחה את המפתחות על השולחן ולדברי שלח גם לא נלחמה: "תמיר לא עשתה מלחמה כי מאז ימי שלום עכשיו, לפני הרבה שנים, כשהיינו צעירים ויפים וצודקים, היא והמחנה הלבן, העשיר והמרוצה מעצמו שלה לא עושים מלחמות. היא לא נלחמה כי שרים בישראל לא נלחמים על שום דבר...". השלב הבא הוא חתימה על התקנות הנובעות מהחוק. תקנות לתקצוב החינוך הלא-רשמי אשר לא נעשו 60 שנה ויכול להוות שלב של עיכוב החוק. גם כאן עופר שלח לא בוטח בכוחה של יולי תמיר: "אני מאמין הרבה יותר בסבלנות של נהרי מאשר בעמידה האיתנה של תמיר. שס תלחץ, אולמרט יילחץ, יולי תפתח את השיבר...". שחר אילן במאמרו "נהרי יכול לחכות" ראה בשלב התקנות הזדמנות גדולה, האתגר של תמיר, אולי האתגר הגדול בקדנציה שלה, שבו יכול משרד החינוך לקבוע את מספר התלמידים לפתיחת בית ספר, יכול לקבוע הרשמה רק דרך העירייה ולמנוע חלוקה לאשכנזים וספרדים ועוד ועוד... שרת החינוך חתמה על התקנות והחמיצה את ההזדמנות. כותבת על כך איילת פישביין: "כשחתמה שרת החינוך יולי תמיר על תקנות חוק נהרי, היא ידעה שהן יביאו להרס החינוך הממלכתי, ואף על-פי כן היא לא עשתה מזה רעש. היא המשיכה לשבת בממשלה". במכתב ששיגרה יולי תמיר ליו"ר מרכז השלטון המקומי עדי אלדר היא מתרצת: "בניגוד לעמדה שהצגתי, תמכה הממשלה בהצעת החוק וזו כצפוי התקבלה בכנסת. החוק מחייב התקנת תקנות לשם הפעלתו ומתוך כבוד להחלטות הממשלה ולחוק, פעלתי להתקין את התקנות האמורות...".

הקלות והמהירות שבהן הועבר החוק, העלו ספקולציות לגבי המניעים שעומדים מאחוריו. צבי לביא מקשר בין חקיקתו המזורזת לבין בחירת פרס לנשיאות: "נהרי הוא אחד האדריכלים, אם לא המוביל, שריפדו את דרכו של שמעון פרס לנשיאות, הודות לתמיכה הגלויה של שס וכנראה גם הסמויה של יהדות התורה. התמיכה לא ניתנה בחינם. לכל מחווה שנדרש מהגוש החרדי יש מחיר...". חוק נהרי הוא חלק מההסכם הקואליציוני בין שס לקדימה. עדי אלדר טוען כי מדובר בתקדים, אשר לא זכור כמותו בישראל: "זוהי הפעם הראשונה שבה נקבע בהסכם קואליציוני סעיף שיבוא על חשבון כספי הרשויות המקומיות. אם ברצונה של הממשלה לקדם חוק שהוא תוצאה של הסכם קואליציוני, אז אנא, לא על גבן של הרשויות המקומיות אלא ממקורות ממשלתיים". את התהיות - כיצד בשם השוויון התעלם יו"ר ועדת החינוך של הכנסת מהקשיים ומההרס של החינוך הממלכתי העלול להתלוות אליו, וכיצד ויתרה יולי תמיר בקלות ובמהירות רבה כל כך - הפניתי ישירות לרב מלכיאור בראיון טלפוני שקיימתי עימו: חוק זה בא לדעתו לפתור את הבעיה שכל רשות עשתה בנושא התמיכה מה שהיא רצתה, והוא חשב שלא נכון יהיה שילד הלומד במערכת המוכרת כציבורית, לא יקבל את כל השירותים שהרשויות נותנות החל משירותי פסיכולוג ועובד סוציאלי וכלה בשירותים הבסיסיים ביותר. "כשאני רואה ילדים קשיי יום שלא יכולים לקבל שירותים בסיסיים שהרשויות נותנות, לא בגלל שבחרו להיות פרטיים אלא בגלל שהם חרדיים, כשאני שומע שילד עם צרכים מיוחדים לא מקבל סייעת, אני לא יכול לחיות עם זה", אמר מלכיאור. "אני הייתי מאוד בעד להסדיר את החינוך הממלכתי-חרדי. זה הכיוון היחידי. שרת החינוך אמרה, אבל לא עשתה עם זה שום דבר". "יש כמה בתי ספר שהרוויחו בגלל הרצון האמיתי לא לקפח ולא להפלות לרעה בתי ספר אחרים" - הכוונה לבתי הספר הייחודיים שצריכים גם הם להכנס תחת החסות הממלכתית. לדעתו של מלכיאור יצטרכו בתי ספר אלה לקבל על עצמם גזרות שלא מקובלות עליהם, אבל מצד שני החינוך הממלכתי יצטרך להיות יותר פלורליסטי, לקבל בתי ספר עם דגשים מיוחדים. "גם יולי תמיר חשבה כך, אבל היא לא עשתה דבר וחצי דבר בנושא...". מה שהמדינה הייתה צריכה לעשות בעקבות חוק נהרי, הוא "לפצות את הרשויות המקומיות ולא מדובר בסכומים מאוד גדולים". דווקא בנושא תשלומי ההורים רואה הרב מלכיאור את הגורם העיקרי שהופך את הממלכתי לפרטי [ראו ראיון מלא].