הננו טכנולוגיה היא תחום שחוקר התנהגות חומרים במימדים זעירים עד מאד (ננו = החלק המיליון של המילימטר), ובודק מה אפשר לעשות איתם. הודות לטכנולוגיית הננו פיתח פרופ' טנא ממכון ויצמן חומר סיכה יבש. תחשבו על המון כדורי קוגלאגר ממתכת שמתגלגלים בחופשיות זה על זה, רק שגודל כל כדור הוא רק כמה אטומים ולכן הם לא נוגעים זה בזה ולא משתפשפים, וכששמים אותם בין חלקי מתכת נעים כמו צירים וגלגלי שיניים – הם מונעים חיכוך ולא צריך שמן מנוע.
באוניברסיטה העברית חוקר ד"ר אורי בנין שילוב תאי ננו בחומרי הבנייה הרגילה, כך שאם זה יצליח - אז גג וקירות הבית שלכם יאספו וייצרו לכם חשמל חינם מהשמש.
ד"ר יובל יעיש מפתח חיישנים שיש בהם "צינוריות ננו" קפיציות המגיבות אחרת לכל ריח (וככה מזהים חומרי נפץ וחומרים רעילים), ובטכניון פיתח ד"ר חוסאם חיאק אף מלאכותי שמזהה, בהרחה בלבד, איזה סוג סרטן יש לחולה. אני לא מבחין כשהיא מחליפה את סוג הבושם וחוטף על הראש, וזה מריח לי מרחוק את מוצא הסרטנים....
הננו טכנולוגיה הוא תחום מחקר חדש בעולם, אך כשמחקר תיאורטי הופך למעשי ומתגבש אח"כ לחברות הזנק, נוצרת תעסוקה, קמה תעשיה ויש התפתחות כלכלית מבורכת. רק שבשביל זה צריך להשקיע במחקר ולממן חוקרים. אין נוסחאות ברורות מה יצליח ומה יכשל, אבל בכל ההיסטוריה הוכח שכל השקעה במחקר השתלמה עד מאד למדינה בו הוא נעשה; והשקעות במחקר תיאורטי באות רק מממשלות והנהגות לאומיות, לפחות מכאלה שרואות את התמונה בגדול.
עכשו דמיינו לכם ישיבה של ועדת שרים לענייני כלכלה, עם אלי ישי ונהרי מצד אחד, ופואד ושימחון מצד שני – והם מתבקשים להחליט אם המדינה תשקיע עוד מיליארד דולר במעבדות של הטכניון, מכון ויצמן והאוניברסיטה העברית, או שהכסף הזה יחולק בין סעיפי בינוי מקוואות וישיבות לבין סעיפי בינוי לולים ומדגרות במושבים.
נו?
אין מה לעשות. בכל העולם חלקיקי ננו זעירים נחקרים במעבדות האקדמיות, אצלנו הם מרכיבים ממשלה.