נימין נתניהו יושבע בקרוב לראש ממשלת ישראל, ממשלה הכוללת את כ-ו-ל-ם, גם ברק וגם ליברמן וגם ש"ס - כלומר כל מי שהשתתפו בממשלת אולמרט-לבני, הממשלה שהובילה את ישראל לשתי מלחמות כושלות, ועד היום אינה מודה בכך ואינה מבינה מציאות עגומה זו. בייחוד אמורים הדברים בקשר לציפורת החוץ המרחפת והמנותקת.
מנגד, למראה הממשלה המסתמנת, קשה שלא להיזכר בכלל שקבע ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, ולפיו ממשלה תיכון בלי חרות ומק"י. ואמנם, ממשלת נתניהו תיכון בלי הליכוד ומרצ. התשלום המופרז ששילם נתניהו, לשותפיו בכלל ולחצי-העבודה בפרט, הותיר את הליכוד ללא תיקים משמעותיים בממשלה וללא ועדות מרכזיות בכנסת.
אפשר להבין את רצונו של נתניהו בממשלה רחבה ככל האפשר, אבל קשה להבין את המצב שבו, נכון לרגע כתיבת שורות אלו, הן השותפים הטבעיים והן נבחרי הליכוד נשארו בחוץ. בין אלה שנשארו בחוץ כלולה גם סיעת יהדות התורה. הסיבה: אי-הסכמות בענייני גיור, ובמלים פשוטות – חוסר נכונות להקל על מי שרוצים להיות יהודים.
שרת החוץ היוצאת – סוף סוף, אחרי שלוש שנים מיותרות ושתי מלחמות כושלות – נוהגת לחזור שוב ושוב על סיסמתה בעניין 2 מדינות ל-2 עמים, ומנמקת את דבריה בנימוק האבסורדי כאילו הקמת מדינה לאויב היא צורך ישראלי וציוני. במלים אחרות, זו גישתה (וגישתם של הוזים רבים אחרים) לבעיה הדמוגרפית, כלומר לשוויון המתקרב בין מספר היהודים ושאינם יהודים בין הירדן לים התיכון.
גם מי שמוכן להסכים עם לבני באופן אידיאולוגי אינו יכול להסכים איתה באופן לוגי, כאשר המשך הטיעונים שלה קובע שהמדינה הפלשתינית שהיא רוצה לקדם תהיה המקום שבו תיפתר בעיית הפליטים. במלים אחרות, במשפט אחד היא ממליצה על צעדים מסוכנים בגלל חששה מפני רוב ערבי ממערב לירדן, ובמשפט הבא היא פועלת במרץ למען יצירת רוב כזה, באמצעות מימוש "זכות" השיבה.
אפילו מי שדוגל בהקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן חייב לעמוד על כך שאף ערבי נוסף לא ישוב לארץ ישראל המערבית, הן ממערב ל"קו הירוק" והן ממזרח לו. אפילו מנקודת ראותו, זה צריך להיות הסעיף המרכזי בכל הסכם עתידי.
אין לזלזל בבעיה הדמוגרפית, וגם כאשר היא מנופחת מסיבות פוליטיות כדי לקדם תוכניות מדיניות מסוכנות, היא קיימת ומחייבת התייחסות. בראש ובראשונה – זירוז ופישוט הליכי הגיור.
מסע ההפחדה כלפי אביגדור ליברמן, תדמיתו ומפלגתו, מנע ומונע דיון ענייני בכמה מתביעותיו. גם בלי להיכנס לעובי הקורה בנושא "ברית הזוגיות", ברור לחלוטין שהמצב הנוכחי, שבו מאות אלפי ישראלים הם פסולי חיתון ואינם יכולים להינשא בארץ, אינו יכול להימשך. דווקא מי שמתנגד לנישואים אזרחיים חייב לקדם פתרון לאותם ישראלים. ובמקביל, חשוב להקל ולזרז את תהליכי הגיור, באופן שבו רבים מאלה שבחרו לעלות לישראל, לחיות בה ולשרת בצה"ל יוכלו להיחשב כיהודים ולהתחתן כיהודים, גם אם ביום עלייתם לא היו יהודים לפי ההלכה. מי שמתנגד לכך חוטא לאותם אנשים שבחרו להצטרף אלינו, וגם מוותר על דרך חשובה לצמצום הבעיה הדמוגרפית.
הערמת קשיים על מי שבחרו לעלות לישראל, לחיות בה ולשרת בצה"ל מקוממת במיוחד כאשר היא באה מצד מי שאינם משרתים בצה"ל ומעודדים אי-השתלבות בהגנת המדינה, בכלכלתה ובמתן השכלה רחבה לדור הצעיר. חינוך יהודי אינו תחליף להשכלה מדעית, וחשוב שזה וזו יינתנו לתלמידי ישראל.
לבנימין נתניהו יש כבר קואליציה. לפיכך, ואחרי שנעתר לדרישות רבות של השותפים השונים, מוטב שלא ייתן יד לצעדים שיקשו על מאות אלפים להשתלב בחברה הישראלית.