ישראליות הערבים

ב"מקור ראשון" (3.4.09) מובא סיפור של צעיר ערבי-ישראלי אשר בעת טיול לחו"ל, בשהותו במצרים, נכנס לאוטובוס וביקש מהנהג שיוריד אותו בתחנה הקרובה. את המילה "תחנה" אמר הצעיר הישראלי בעברית, כחלק מהמשפט בשפה הערבית, ללא משים. הנהג המקומי כמובן שלא ידע מה זה "תחנה" - והוא לא הבין במה מדובר, דבר שגרם אחר כך למריבה, כי הנהג לא עצר כמבוקש. סיפור זה, בין אם הוא אמיתי ובין אם לא, ממחיש לנו יותר מכל מחקר את העובדה שהערבי-הישראלי מאמץ לו ביצירתיות ובכורח המציאות - שפה ערבית השונה מכל נוסח קיים במרחב המזרח-תיכוני, והיא, שפה ערבית שרבים בה המילים והביטויים בעברית. מחקרים מראים כי השפעת השפה העברית על הערבית של ערביי ישראל הולכת וגוברת, ולא לחינם חרטה מפלגת בלד על דגלה את המלחמה בתופעה זו, אף כי ראשי מפלגת בלד עוסקים בחלקם במחקרים אקדמיים, בעברית, כמובן... גם במצב בו הערבי-הישראלי מניף את דגל כנופיות הטרור, וגם אם הוא טוען שהוא מזדהה עם היעדים של כנופיות אלה, ויש לציין כי חלק ניכר מערביי ישראל כלל לא שייכים לקטגוריה זו, אי-אפשר שלא להבין כי המגמה שבאה לידי ביטוי בשפה - היא הרבה יותר עמוקה. המהות של מגמה זו היא ישראליות הערבי-הישראלי, כזן חדש במרחב השמי, השונה - גם אם שוני זה בניגוד לרצונו - מעמיתו הערבי האחר, המתגורר במצרים או בירדן. הייחוד של ערביי ישראל נוצר מתוך נוחות של מיעוט המתחכך עם הרוב על כל צעד ושעל ובכל עת בחייו הפרטיים, העסקיים, התרבותיים, במקום לימודיו ובמקום עבודתו. הייחוד הזה יטביע חותם וייצור זהות נפרדת לערביי ישראל אשר (זהות זו) תהיה קרובה לישראלי ומרוחקת מכלל הערבים. המלחמה של בלד בתופעה לא תצלח, כי מדובר בצורך טבעי הבא מלמטה, ואי-אפשר לכוונו בצורה מלאכותית מלמעלה. הערבי-הישראלי הוא ישראלי, יותר ויותר עם חלוף הזמן. כישראלי, הוא נהנה יותר מכל ערבי אחר ממשטר דמוקרטי, מרמת חיים גבוהה, מרמה תרבותית גבוהה ומחיכוך מתמיד ומפרה עם ארגונים תרבותיים ומדעיים, המושכים אותו מעלה, ובנוסף, יוצרים לו ייחוד ונבדלות מאחיו הערבי שבלבנון ובעירק או בכל מדינה ערבית אחרת. מדובר בתהליך הדרגתי אשר יכתיב לערביי ישראל להיות גם נאמנים למדינתם לא רק בזכות החוק של זכויות עם נאמנות, שצריך להיחקק, אלא גם בזכות המהות, והמהות היא כי אזרח אמור לתמוך במדינת האזרחות שלו, לשמוח בהצלחתה ובשגשוגה בכל תחום - תרבותי, מדעי, מדיני, כלכלי, צבאי. גאוות יחידה זו היא תולדה של גורל משותף, ויש לעודד תופעה זו גם על-ידי חובת גיוס לצה"ל או הנהגת שירות לאומי חובה, ולהשוות את כל החובות והזכויות בכל התחומים ככל האפשר. מי שלא יתאים למגמה זו, ממילא ימצא עצמו מחוץ למדינת ישראל.