אותות ומופתים
פעם היו לישראל כוחות מגן דלים, אבל לא רעים באיכותם. מימי המחתרות ( לא מחתרת בת עין שלנו,זו שביקשה לפוצץ תלמידות בתי ספר), ועד פלוגות הפלמ"ח, ומימי השומר ועד שועלי שמשון, הנכונות והמוטיבציה בנו כוחות מגן אמיצים שעל גבם ניבנה והוקם צבא ההגנה לישראל.
משהו השתנה מאז. צה"ל השמין, התעשר (ועימו כמה מקציניו שלקחו עימם את מפתחות הרכש והמכרזים שלו) והפסיק להיות צבא כל העם. יותר ויותר אנשים אינם מהססים לספר שבניהם לא מתגייסים ובראיונות עבודה כבר אסור לך לשאול אדם למה הוא לא שירת. ישנן בצבא יחידות שנראות כמו מרכז קליטה, כי רוב החיילים בהן הם בני עולים חדשים ומשפחות הגירה. מה לומר - עוד מעט ואנחנו אמריקה.
עכשיו החליט משרד הביטחון להתקשט גם במדליות. מישהו התקנא כנראה במצעדי הווטרנים הרוסיים עם 400 מדליות וסרטים על הז'קט (מה שלא מנע אגב מלשלוח אותם קודם לכן לסיביר לכמה שנים, עם כל הסרטים והמדליות הללו), וגם פה מישהו הבין שריקוע פח לא עולה הרבה כסף, אך אפשר לקנות בו המון התלהבות של קהל שוטים. מה רע?
כבר נאמר שככל שהקרב התנהל מטופש יותר כך מחלקים אחריו יותר מדליות. ראינו זאת במלחמת שלום הגליל הראשונה, אח"כ גם בשנייה, שבשתיהן לא היינו הדויד, אבל ביקשנו לקבל צל"ש ומדליות. אז מחלקים. ולכן משרד הביטחון החליט ליישר קו גם אחורה, כי גם למי שלחמו בעבר הרחוק מגיע איזה כוכב בדיל או סרט צבעוני, ומשרד הביטחון פרסם מודעה.
אז כל מי שמגיע לו וטרם קיבל, יכול לפנות למשרד הביטחון ולקבל עיטור עבור כל מלחמה בה השתתף: מלחמת סיני, ששת הימים, ההתשה, יום הכיפורים, לבנון הראשונה, לבנון השניה וגם סתם "שירות מבצעי". ומקבלים אותות ועיטורים לא רק חיילים שהיו במלחמה בחזית (או בבית קפה), אלא גם מי שעבדו במפעל שהוגדר כחלק ממפעלי משק לשעת חירום. ובעברית פשוטה: גם מי שעבד במאפיה ובמחסן חלוקת החלב של תנובה בעת הצפירה מקבל צל"ש ומדליה.
מאחר וסדר צריך להיות, אז משרד הביטחון פרסם במודעה הסבר מהו "התעריף" לקבלת כל מדליה ועיטור:
כדי לקבל את אות מלחמת שלום הגליל (מישהו רוצה להסתובב איתו ברחוב?) אתה צריך להוכיח שירות של 21 יום באותן השנים. עבור אות מלחמת ההתשה תוכיח 30 ימי שירות, אבל יש גם תעריף לימי העבר:
את אות השומר תקבל אם היית בשומר ולו רק יום אחד בין השנים 1909 ל-1920 שעה שאת אות ניל"י מקבלים עבור יום פעילות אחד במחתרת הזו בין השנים 1915 ל-1917, למרות שסביר שאם אצליח למצוא עד שזוכר אותי (או משהו) מימי השומר או מניל"י, אוכל וודאי להעיד אותו ששירתי שם כמח"ט וגם עמדתי בראש כוח התקיפה האווירי שלהם באל-עלמיין.
עבור אות ההגנה יספיק יום אחד של שירות בין 1937 ל-1946 , כך שאם העברת פתק לגננת שלך בזמן העוצר הבריטי בטח תקבל עכשיו מדליה, כמו שיום אחד של מאבק בנאצים מספיק כבר עבור אות הלוחם בנאצים. רק עבור מלחמת הקוממיות, מה שנקרא מלחמת העצמאות, אתה צריך להוכיח לפחות 120 ימי שירות פעיל בצה"ל של אז. מה לעשות , אפילו 5 חודשי לחימה רצופים בתש"ח לא שקולים ליום אחד מפואר בבקו"ם במלחמת ששת המים. ככה לפחות קובע משרד הביטחון, שפסק שבששת הימים מספיק שהיית מגויס ליום - וזכית באות.
לכו לעיין במודעה. גם הצעירים ביניכם יוכלו לצאת השבוע עם איזה 3-4 מדליות, והקשישים עם 7-8מדליות לפחות, ואם הייתם במקרה בחיים בעת הצפירה של מלחמת העולם הראשונה - אז גם מדליה תשיעית. מבחינה ביטחונית אני רגוע לחלוטין. משרד הביטחון ערוך כנדרש ופתר כל בעיותיו, עד שיש לו גם זמן, תקציב ומנגנון לעסוק בזכאותם של אנשים לקבל אות התנדבות עבור יום אחד של בין 1917 ל-1939 או לתת להם את אות העל"ה (מישהו זוכר מה זה? ) עבור יום אחד של עבודה בין 1909 ל-1948.
יש לי רעיון למשרד הביטחון ולמדינת ישראל: לכו למוסדות הסעודיים והצמידו לכל הקשישים המוטלים שם אותות מלחמה וסרטי בד מכל הצבעים. שירותי סיעוד ראויים הם הרי לא מקבלים, חלקם נרקבים בלא שיש יד שהופכת אותם בעת שהם מרטיבים, אבל לפחות נקבור אותם עם עיטורי גבורה. ובעצם - וכי לא בשביל זה המציאו המלכים והאימפריות את מדליות הפח וסרטי הבד?