אין זו הפעם הראשונה, לצערנו ולבושתינו, שאישי ציבור נחקרים. בעשור האחרון ארבעה ראשי ממשלה ושני נשיאים מכהנים + שר האוצר נחקרו ע"י המשטרה ועניינם הובא להחלטת היועץ המשפטי לממשלה (להבהיר - עפ"י החוק - חוק יסוד הממשלה, אין חובה על ראש הממשלה להתפטר אלא רק אחרי הרשעה בבית משפט). כאשר החלו החקירות המשטרתיות כנגד אולמרט, הוא הצהיר כי עם הגשת כתב אישום הוא יתפטר מתפקידו.
הטענה הנשמעת מצד תומכי אולמרט, מקורביו, ואנשי שלומו - הינה שהוא זכאי כאיש ציבור וכראש ממשלה לשעבר ליחס שווה כמו האזרח מן השורה, בהגנה על זכויותיו.
העיקרון בצורתו היבשה והרחבה, אכן אינו מבחין בין אזרח מן השורה לבין שר, ראש ממשלה או נשיא. מעל כולם נטוע עיקרון שלטון החוק, אשר במעין מטריית ברזל, מגן ומרשיע את שועי הארץ ואת דלת העם. כולם שווים בפני החוק ולכולם שמור העיקרון הקונסטיטוציוני, הכמעט מקודש - של "חזקת החפות". אבל, יש הבדל בין
הרשעה משפטית לבין הרשעה ציבורית - שהיא מהירה יותר ורחבה יותר.
לכן כפי שאמרתי לעיל - גם לזכותו של אולמרט פועל העיקרון ואסור לנו להרשיעו משפטית, בטרם לובנו העובדות, נשמעו כל הגרסאות, הראיות נאספו וניתן לבסס על פיהן גרסה מרשיעה.
יחד עם זאת, אסור לנו להתעלם מן העובדה שמדובר בראש ממשלה לשעבר, אשר למרות התפטרותו מעמדו הציבורי כראש ממשלה לשעבר מחייב אותו להעמיד את עצמו לחקירה מהירה, אם היא נדרשת, בכדי לומר לציבור: אני עומד בכל עת - לרשות גורמי החקירה, כדי לטהר את שמי ולדחות את החשדות.
איש ציבור, כמו ח"כ, שר, ראש ממשלה, נשיא, אינו יכול מבחינה ציבורית וערכית, לנקוט בתכסיסי השעיה לגיטימיים, ככל האדם -
מה עוד, שהוא ממונה על המשטרה והפרקליטות, ותפקידו ליישם את שלטון החוק.
נקיטה בדרך זו, של דחייה, השעיה, התחמקות - מתפרשת ציבורית, כניסיון להרחיק את עצמו מאשמות חמורות ולטשטשן - ולא כניסיון להוכיח את חפותו ואת גרסת האמת.