מצרים משלמת (באיחור) את אתנן ה'הינתקות'

איש זדון, מתוחכם בפני עצמו, חסן נסראללה, לא עמד עוד בפני קסמו הפלאי: פיו כבר הילל את הקשר האזורי המסועף, שהגו רבותיו האייתולות ושבוצע בידיו הזריזות והנפתלות. אלא ששאגת הארי מדרום כבר שיתקה בעוד מועד אותו ואת שלוחיו. נסראללה כבר יודע: מובארק איננו פראייר נלעג נוסח התמימה והמתחסדת; בת-בריתו לכאורה, המפסידנית הסדרתית ישראל. תחבולותיו בצפון ישראל ובדרומה כבר לא יעמדו לו אפוא, לנסראללה. קשה להאמין אפוא שמובארק המתין עד לסף הפיצוץ האירני בביתו פנימה. שתיקתו מאז 2005 היא חידה. אדישותו נוכח רה-אורגניזציה אזורית תמוהה ביותר. העלמת העין ביחס לאנרכיה העזתית המשתוללת עם מימושה של תוכנית ה'הינתקות' - הינה חסרת פשר. מעל כולנה: ההתחמשות המואצת, כמעט תחת חסותו, בהשראת גבולותיו הפרוצים - כמוה ככתב חרטומיו המצריים. שמא גם את פרעה של דורנו הרדימו מכות מצרים בחצי הלילה?

התעלומה האמיתית היא כיצד לא ראה אביר-התרחישים את ההשתלשלות הנוכחית מתחוללת בעיני רוחו ארבע שנים מוקדם יותר? כיצד לא גילם בתחשיב העתידי את פוטנציאל זרועותיה הארוכות של אירן, שכבר מזנבת בישראל משך שני עשורים, כשיא מוכתרת בפועל כמנצחת, נוכח מנוסתו החפוזה - ההיסטורית וההיסטרית כאחד - של צה"ל מארץ הארזים? האם הקל ראש בתת-זרמים במימי הים התיכון, כמו-גם בסופות לא מצויות, המגיחות אל ממלכתו מצפון מזרח אפריקה? האם הקשר האירני, סובב יבשות וימים, משטרי אימים כמדינות רווחה, לא נלקח אצלו בחשבון? סיר הלחץ של עזה הקדיח נוכח חוטמו של מובארק, עד כדי פיצוץ אזורי הרה-אסון. שוב לא הייתה ידה של ישראל במעל, לבד מהיותה חתומה על הפטנט המפוקפק, הקרוי "תוכנית ההינתקות".

כלום ניתן להאשים את המנהיג הוותיק של המזרח-התיכון, כי לא טעם מחוכמתו של חברו חוסיין בן טלאל, מלך ירדן המנוח, שפיזר חששות לאין מספר בדבר הקמת מדינה ערבית נוספת, הנושקת לגבולו המערבי? כלום ניתן היה להתרשם מהשועל הערמומי מדרום, כי הפקרת שטחה של העיר עזה ובנותיה תאיץ את מימוש חיזיון המשיחיות של השמאל בישראל, על-פיו עם סיום ה'כיבוש' יושמו סוף וקץ לסבלות העמים? מה אפוא חזה בתושייתו חוסני מובארק, נוכח הסילוק המתוקשר של היהודונים העבדקנים, מצורעי העיתונות בישראל, מגני הירק של גוש-קטיף, בואכה חאן-יונס?

הואיל ואני נסמך על גדולתו של מובארק - אינני יכול לרדת לסוף דעתו באותם ימי קיץ לוהטים של 2005. ככל הנראה, סתם שנאה לישראל לא הוליכה אותו שולל. ניתן להבין, כי במרוצת השנים הבאות גם מדבר סיני, הפרוץ לכל רוח, לא הצליח לטרוד את מנוחתו של הארי הרובץ לפתחי הפירמידות, וכך הפיכתה של עזה לגן-רווה של חומרי נפץ זמינים ופעילים לא הדירה את שינה מעיניו. התעלומה אפוא איננה חרפת ילדי שדרות המפוחדים; גם לא מצמוצו האפשרי של הנשיא אל מול עיניהם הכבויות של אימהותיהם, הניבטות אליו במסכי פלזמה, שעה שהנשים הללו - לכאורה גיבורות מלחמה - כבר מרוסקות מדאגות אימים. אני מוכן להמר, כי דאגות טריוויאליות אלו, לא תפסו חלק מרכזי בסדר יומו של המנהיג המצרי הדגול. מוסריות ואנושיות, ככל הנראה, מוגדרים כ'לא-חוקיים' במגרש המשחקים הפוליטי, הקר והמחושב שלו.