אחד המדדים האמינים לרמת המתח בין מדינות או ארגונים בעולם הערבי, הוא הלשון שבה נוקטים הצדדים בהתקפותיהם הציבוריות זה כנגד זה. חדות הביטויים ועוצמת המילים משקפות את "הדם הרע" בין הצדדים, ומאפשרות למאזין מן הצד להעריך את הכיוון שאליו נוטה הסכסוך ואת הסיכויים לפתרו בדרך מקובלת.
כשבודקים את הביטויים, שבהם נוקטת העיתונות המצרית בעניין חיזבאללה בעשרת הימים האחרונים, מאז פורסמה הפרשה של חוליות החבלה אשר החדיר חיזבאללה למצרים, אין מנוס מן המסקנה, שמדובר בסכסוך ארוך, עמוק וקשה, המתפרס על פני כמה מישורים. בין הביטויים המשמשים את עיתוני מצרים לתיאור חסן נסראללה ניתן לציין את "השיח' הקוף", "הסוכן האירני מספר 1", "דראקולה האיום", "הפטפטן השקרן", ו"הקוקיה בשעון הקיר האירני".
הקש ששבר את גב הגמל
שורשי הסכסוך הזה הם עמוקים, ותפיסתה של חוליית הטרור במצרים היא רק הקש ששבר את גב הגמל המצרי. מאז מהפכת הקצינים ביולי 1952 נלחמת מצרים ללא רתע, בלי בג"צ ובלי "בצלם", נגד חוליות הטרור של ארגוני האיסלאם הקיצוני, אלה שיצאו מהמדרסות של "האחים המוסלמים". אלפי מצרים נהרגו במהלך השנים בפעולות לוחמה אלה, ולכן השלטון המצרי רגיש מאוד להימצאותם ולפעילותם של תאי חבלה, המוּנעים על-ידי אידיאולוגיה איסלאמית, ורואה בהם סכנה קיומית. זו הסיבה שחברי חוליות כאלה מובאים לדין בפני בית משפט צבאי למרות היותם אזרחים. סדרי הדין ודיני הראיות בבתי הדין הצבאיים מאפשרים לקיים משפט קצר, בדלתיים סגורות, ללא חקירת עדים וללא חשיפת ראיות. יש להניח שגם חשודי חיזבאללה יובאו בפני בית דין צבאי, שהסיכוי לצאת ממנו זכאי שואף לאפס.
חיזבאללה מטבע ברייתו מנוגד לכל מה שהשלטון המצרי מאמין בו: זהו ארגון של מדוכאים, דחוקים לשוליים, עניים ובורים, שמאסו בסדר החברתי ויצאו למרוד בדיכוי הכלכלי ובאפליה הפוליטית, ולהפוך את השולחן על כל האחרים. הנוצרים והסונים, בני האליטה הלבנונית, מתייחסים לשיעים כאל חולדות, וחיזבאללה, בעיניהם בפרט ובעיני האליטה השלטונית הערבית בכלל, הוא ארגון של קבוצת שוליים מדוכאת, שיצאה מתוך הביבים והשתלטה על לבנון. תופעה זו מעבירה צמרמורת בגבם של מיליוני המצרים הקשורים לשלטון, שכן עניי מצרים, שמספרם עולה על 40 מיליון, עלולים לעשות אותו הדבר, בהתקיים התנאים לכך.
בנוסף לכך, חיזבאללה מתאפיין בדתיות איסלאמית, והוא מזכיר לשלטון המצרי את "האחים המוסלמים" במצרים, הן ברטוריקה הדתית והן בהתנהגות הקהילתית: מוסדות הצדקה של ארגונים אלה ממלאים את מקום המדינה ומספקים לאוכלוסיה את צרכי היומיום שלה, תוך ערעור הלגיטימיות של שלטונה.
חמורה יותר היא העובדה, שחיזבאללה הצליח במקום שבו מצרים נכשלה: במאבק נגד ישראל. זיכרונות התבוסות של 48', 56' ו-67' מעבירים צמרמורת בגבו של כל מצרי, וגם הצלחת 73' הייתה מוגבלת, עד כדי כך שמצרים נאלצה להעניק שלום לישראל - קר, אבל שלום. לעומתה, חיזבאללה רשם רק הצלחות: 2000, 2006 ועוד היד נטויה, כי חיזבאללה לא נכנע וחידש את יכולת פגיעתו בישראל באמצעות אלפי הטילים שברשותו. דבר זה מרגיז מאוד את המצרים.
חמורה מכך היא העובדה שחיזבאללה הוא ארגון שיעי, המייצג ללא בושה את המרד הקבוע נגד הממסד בהיסטוריה המוסלמית. משמעות שמו - חיזבאללה - היא "מפלגת האל", בעוד שהסונים בעיניו הם "חזבּ אלשיטאן" - "מפלגת השטן". מינוח זה פירושו דה-לגיטימציה מתמדת לכל מה שמצרים מייצגת כמדינה המובילה את האיסלאם הסוני, בזכות מוסד "אלאזהר" השוכן בקהיר.
מזה שנים מנהל מערך התקשורת של חיזבאללה, ובעיקר הערוץ הלווייני "אלמנאר", מתקפה שלוחת רסן נגד השלטון המצרי, ובעיקר נגד השלום עם ישראל ונגד המדיניות הפרו-אמריקנית שהוא נוקט. כיוון שערוץ "אלמנאר" נקלט בכל בית במצרים, הדבר מכעיס מאוד את ראשי השלטון המצרי.
אבל חמורה מכל היא העובדה שחיזבאללה מייצג את אירן, המעצמה האזורית החזקה ביותר, השמש העולה בשמי המזרח התיכון, שנואת נפשם של הערבים מזה דורות רבים. אירן של האיאתוללות היא חלום הבלהות של המשטר המצרי: גם פרסית, גם דתית, גם חזקה, גם מתריסה נגד כל העולם וגם עתידה להיות בעלת יכולת גרעינית. יתרה מכך, כיוון שאנשי חיזבאללה הם ערבים, הרי שבתמיכתם באירן רואה בהם מצרים בוגדים בערביוּת, בני בליעל שתמורת קומץ פטרודולרים מכרו את נפשם לשטן האירני.
רפיסות אמריקנית מול נחישות אירנית
במסמך שפרסם חיזבאללה בשנת 2006 מצוטט עלי ח'אמינאי, המנהיג העליון האירני, כאומר: "העומק האסטרטגי של עמנו ומהפכתנו מצויים בארצות האזור האיסלאמי, שכן העומק האסטרטגי של העם האירני מתפרס על פלשתין, צפון אפריקה, המזרח התיכון, מרכז אסיה ותת-היבשת ההודית". מדברי ח'אמינאי עולה שגם מצרים "גויסה" להיות חלק מהעומק האסטרטגי האירני, וחוצפה אירנית כזו גם המצרים אינם יכולים לסבול.
נשאלת השאלה מדוע כל העניין פורסם רק עכשיו, שהרי חלק מן העצורים בפרשה נעצרו לפני חודשים. נראה כי עיתוי זה נבחר בעקבות נאום אובמה בטורקיה, שבו הוא קרא לדיאלוג עם אירן. הרפיסות האמריקנית מול הנחישות האירנית מעוררת דאגה רבה בקרב השלטונות במצרים, בסעודיה, בירדן ובחלק מהאמירויות, והמסר לארה"ב העולה מתוך הפרסום המצרי הוא, שאירן ממשיכה את דהירתה אל לב העולם הערבי, והצעדים הנדרשים לבלימתה חייבים להיות החלטיים ונחרצים הרבה יותר מדיאלוג עקר וחסר תועלת, כזה שמתכנן אובמה בתמימותו.
כל הגורמים האלו יחד הצטברו לאורך השנים, ועכשיו, כשנחשפה חוליית החבלה, הגיע רגע הפיצוץ. אך אל דאגה: כמו בכל משבר במזרח התיכון, הבעיות שוב יכוסו בטלאי, עד הפיצוץ הבא.