יום ראשון, 19.4.09, נמל התעופה בן-גוריון. טיסת "לוט" לורשה פולין. התור מורכב ברובו מצעירים היוצאים למצעד החיים. כך גם אני. יוצא שוב, אולי בפעם השמינית לאותו אירוע חווייתי ומרגש ששימשתי כדוברו בהתנדבות במשך שנים רבות. אותו מפעל מופלא שיזם אברהם הירשזון. מפעל עם נשמה. מפעל כל כך יהודי. כל כך חשוב. ממש דומה, להבדיל, להגדה של פסח. "והגדת לבנך". מפעל שהוא למעשה מירוץ שליחים. העברת הלפיד של זכרון השואה לבל ייעלם לעולם. גם כאן בנתב"ג אני שוב מודה בלבי להירשזון.
הוועידה האמיתית נגד גזענות
השנה, אני מרגיש כי יש חשיבות מיוחדת למצעד והחלטתי על כן לכתוב מן יומנון שיתעד את שלושת הימים שאשהה בפולין. שלושה ימים בהם אהיה שותף קטן במפגן ענק של מאבק בצביעות בינלאומית.
השבוע עומדת להתקיים ועידת האו"ם נגד גזענות. זו המכונה "דרבן 2". אני מרגיש שהוועידה האמיתית נגד גזענות תהיה ביום שלישי עת 7,000 איש ואישה יצעדו מאושוויץ לבירקנאו וישחזרו באופן סמלי את "צעדת המוות" הנוראה של היהודים ב-1945.
בג'נבה, מקום כינוסה של "דרבן 2", לא יעסקו במאבק בגזענות. לא יחפשו דרכים למנוע חזרת רצח עם - העם היהודי - רק בשל יהדותו. ב"דרבן 2" ישעבדו את סדר היום החשוב והערכי לפוליטיקה אינטרסנטית צרה. חמור מכך, שם אמורה להינתן בימה מרכזית למכחיש השואה מספר אחד בימינו: אחמדניג'אד מטהרן. האיש שמוסיף חטא על פשע ההכחשה וקורא פומבית להשמדת מדינה - ישראל. זה האיש שיזכה, לפי העיתונות, ללחיצת יד של נשיא שוויץ - אותה מדינה שבמשך 60 שנה ויותר התכחשה ודחתה כל ניסיון של משפחות הנספים בשואה לקבל חזרה את חסכונות יקיריהן שהופקדו בבנקים השוויצרים. 60 שנה ולחץ בינלאומי כבד בראשותו של יו"ר הארגון היהודי להשבת רכוש דאז, דר' ישראל זינגר, הביא לכניעתם.
השנה במצעד: גם משתתפים לא-יהודים
במקביל לוועידה לעידוד הגזענות שמארגן האו"ם בג'נבה יתקיים כאמור בבירקנאו המפגש האמיתי של הלוחמים נגד הגזענות, של הנאבקים בהכחשת השואה. טוב עשו מארגני המצעד (דר' שמואל רוזנמן ואהרון טמיר ורבים אחרים) שהחליטו השנה, על-רקע "דרבן 2", לגייס יותר ויותר משתתפים לא-יהודים מבחינת "ידע העולם וילמד". אלפי גויים פולנים, גרמנים ואחרים יעמדו בשערי מחנה ההשמדה באושוויץ לצידם של אלפי בני נוער יהודים מרחבי העולם, תחת השלט מעורר זכרונות האימה "העבודה משחררת" ויצעדו בשקט עם דגלי ישראל את שלושת הקילומטרים המפרידים בין מחנה המוות אושוויץ למחנה המוות המשוכלל עוד יותר (אמירה נוראה בפני עצמה) בירקנאו.
הלכתי אמש לפגוש מקצת מהקבוצות היהודיות: צעירים מברזיל, צעירים מקנדה וקצת צרפתים. מעניין לשמוע אות, את מצוקת היהודים בעולם, את בעיות ההתבוללות הנוראה האופפת אותם, את הקושי להישאר יהודי בעולם בה החילוניות הלא-יהודית היא מתחרה קשה ביותר. לראות את אהבתם לישראל. להתרגש מאהבתם לעמם.
בראותי אותם באתרי זכרון שונים ברחבי ורשה - בבונקר של מורדי הגטו, ליד אנדרטת רפופורט במרכז ורשה יושבים, בדרך חרישים, ממלמלים תפילה או שירה, מתעטפים בדגלי ישראל, חבוקים זה בזו, אינני מצליח להבחין מי הגיע מרוסיה ומי מאמריקה, מי מצרפת ומי מברזיל, מי מפנמה ומי מקנדה.
כולם נראים כל כך דומים.
כולם יהודים.
היום אני נוסע לקרקוב, קרוב יותר לאושוויץ. רוב המשתתפים יסיירו במחנות השונים. ועל כך ברשימתי הבאה.
