פרשת אחרי-מות מסתיימת בפסוק (ויקרא, פרק י"ח פסוק ל'):
"ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם, ולא תיטמאו בהם, אני ה' אלוהיכם".
הרמב"ם מפרש בהקדמתו לפירוש המשנה כי שמירת המשמרת הזו היא קביעותיהם של החכמים בכל דור ודור בביאוריהם ובפירושיהם לתורה "על דרך הגדר והסייג", כמצוות ה' אותם. ייתכנו מחלוקות לגבי כל קביעה וקביעה, כפי שאכן היו, כגון - האם אסור מאכל בשר-עוף עם חלב כבשר בקר לכל דבר (רבי יוסי הגלילי היה מתיר מאכל עוף עם חלב), אולם מהרגע שמוסכמת ההלכה על כולם - הרי היא מחייבת את הציבור ואת היחיד לכל דבר ועניין. (בתורה עצמה, דברים פרק י"ד פסוק כ"א, כל אשר כתוב בעניין זה הוא - "לא תבשל גדי בחלב אמו", וכל היתר - דברי חכמים). באותה דוגמא, משברור כי (מטעמים של ביטול כל ספק) אסור מאכל עוף בחלב, כי כך פשט איסור זה בישראל, הרי אין לאף פוסק סמכות לשנות הלכה זו.
בלשון הרמב"ם שם -
"וכשתהיה הסכמת הכול על אחת מגזירות אלו, אין לעבור עליה בשום פנים. וכל זמן שפשט איסורה בישראל, אין דרך לבטל אותה גזירה, ואפילו נביאים לא יוכלו להתירה, ואמרו בתלמוד שאפילו אליהו לא יוכל להתיר אחד משמונה עשר דבר שגזרו עליהן בית שמאי ובית הלל, ונתנו טעם לזה ואמרו לפי שאיסורן פשט בכל ישראל".
אנו רואים בדברי הרמב"ם את התפקיד המרכזי של חכמי כל דור, ואת סמכותם.
לפי הראב"ע, סיומה של פרשה זו משמעו כי אין ללכת שבי אחר הקדמונים במעשיהם, אלא דרוש לבחון את הדרך. למעשה, בחינת הדרך מובילה לאפשרות ואף לצורך לשנותה מעת לעת בהתאם לנסיבות, וזה תואם לדעתו של הרמב"ם לפיה כאמור חכמי כל דור ודור קובעים הלכה שאין לשנותה אלא על-ידי חכמי הדור; לא תתקבל טענה כי הראשונים נהגו אחרת, או כי למדתי מבית אבא וסבא דין אחר לקיים.
להלן פירוש הפסוק בלשון הראב"ע:
"ושמרתם את משמרתי, זאת המשמרת היא: לבלתי עשות. וטעם אשר נעשו לפניכם, שלא יאמר אדם הואיל ועשו כן הקדמונים אעשה כן גם אני. וטעם אני ה' אלוהיכם, דבק עם משמרתי, שלא ישאל חסר לב, למה זאת המשמרת, כי אני ה' אלוהיכם, עשו כל אשר אצווה אתכם".
אכן העם מצפים כי החכמים בכל דור ודור יישבו על המדוכה ויפרשו את אשר צריך לעשות. לפי הרמב"ם - אין להשיג על קביעותיהם, ולפי הראב"ע - אין להיתלות בקדמונים, אפילו אם טעם החיובים אינו ברור; לאחר שנקבעה הלכה על-ידי חכמי הדור יש לקיימה.
חזקוני מבהיר בפירושו לפסוק זה:
"שלא תאמרו הואיל והקדמונים עשו כך, אעשה כך גם אני. אני ה' אלוהיכם, אין לכם להשיב על דברי אפילו אין אתם יודעים טעם מצוות".
בפירוש סופה של פרשה זו, משולבים יחדיו ניגודים:
שמירת המסורת וקיומה - ביחד עם חידושה ועדכונה בידי חכמי הדור;
הימנעות מדבקות בקדמונים - אך דבקות בחכמי הדור שחזקה עליהם כי יילכו בדרכי אבות,
פירוש וביאור התורה והמצוות בכל דור על דרך הגדר והסייג - ביחד עם החובה לציית להלכה גם במצב בו לא ברורים הטעמים למצוות.