מדינת ישראל קמה מתוך חורבותיהן של הקהילות היהודיות באירופה, באסיה ובצפון-אפריקה. עם כינונה וכשחורבות הללו לנגד עיניה הצהירה המדינה על ציוניותה, דהיינו: הגדירה את תפקידה ההיסטורי כהקמת ביתן הלאומי של תפוצות היהודים בכל העולם בארץ ישראל דווקא. את תפקידה זה ביטאה המדינה בחוק השבות, המגדיר את זכויות ההתאזרחות ואת תהליך ההתאזרחות של מי שמוגדר בחוק הישראלי כיהודי, אבל חשוב להבין את מהותו היסודית של חוק השבות: הוא איננו בא להחליף ו/או למצות את הזיקה שבין מדינת היהודים לבין העם היהודי אלא לממש טכנית פן אחד מסוים של הזיקה הזו, ותו לא.
ספר החוקים הישראלי מגדיר, בין השאר, את מערכת החובות והזכויות ההדדית בין אזרחי ישראל לבין מדינתם. מערכת היחסים הזו היא אוניברסלית מתוך הגדרתה של המדינה כמדינה דמוקרטית, וככזו היא איננה עוסקת כיום במחויבות מדינת היהודים כלפי יהודים באשר הם כאלה. מצב זה יוצר "לאקונה" חוקתית, מפני שמלכתחילה עצם הימצאותם של היהודים ברחבי העולם ללא ארץ-לאום שתגן עליהם היא-היא הסיבה להקמת מדינת ישראל, ומפני שהימצאותם של יהודים בארץ הם תנאי הכרחי לקיומה של המדינה. זו יצרה עד היום רק כלי חוקתי אחד העוסק בפן אחד בלבד, צר וטכני למדי, למימושה של העילה הזו, בדמות חוק השבות.
החוק בא לסתום את ה"לאקונה" הזו, שאינה רק משפטית אלא בראש ובראשונה מוסרית, ומהסיבות שפורטו לעיל. להלן יוסבר כיצד מסכנת ה"לאקונה" המוסרית הזו את הבית השלישי.
דברי הסבר
1. א) לפני הקמת מדינת ישראל סבלו קהילות היהודים בעולם מהתנכלויות לזכויותיהם האזרחיות ומאלימות, כשלעיתים קרובות מולידה אחת מהשתיים את חברתה ומתקיים היזון חוזר ביניהן. חקיקת חוק השבות מציעה ליהודים מזור משני סוגי ההתנכלויות הללו, אלא שלא תמיד יוצא מזור זה מן הכוח אל הפועל: בין אם מפני שהמצאתו מותנית לפחות בתושבותו של היהודי בישראל, בין מפני שחוק המדינה איננו מבחין כיום בהגנה המיוחדת הנדרשת ליהודי בארץ ובעולם בשל עצם יהדותו ובין אם מפני שגופי האכיפה והביצוע של המדינה מתרשלים במילוי תפקידם כשהמדובר ביהודי ארץ ישראל.
ב) הצורה הקיצונית ביותר בהיסטוריה של הסינתזה בין התנכלות לזכויות האזרח של היהודים לבין האלימות נגדם היא האנטישמיות. זו התקיימה מאות שנים רבות והגיעה לביטויה המפלצתי בגרמניה הנאצית. אחרי מלחמת העולם השנייה וכינון מדינת ישראל שררה האשליה שהאנטישמיות בצורתה המקורית מתה, כי ככל שהיא קיימת היא מבודדת באיים אזוטריים בתחומי המרחב המוסלמי ה"מפגר", וכי לכן איננה מסוכנת.
כניעתה של אירופה לאיסלמיזציה המכרסמת בה מבפנים, ההתנכלות הפיזית ליהודים שהכניעה הזו מולידה, הפניית מבט השלטונות שם הצידה, כניעתה של ארה"ב לאיסלמו-פאשיזם הסוני והאירני והשלמתה עם גירעונו של זה האחרון מהווים איום מוחשי על קהילות היהודים בעולם ובמדינת ישראל.
מטרה ראשונה של החוק היא להרחיב את מחויבות מדינת היהודים להגן על יהודים בכל אתר, גם מעבר לים.
2. א) סוגיית ההגנה על יהודי מדינת ישראל היא חדשה יחסית. במשך 25 שנות קיומה הראשונות הייתה מחויבותה המוחלטת של המדינה להגנה פיזית על יהודיה מפני ערבים מושכל ראשון שאיננו צריך ראיה.
נסיבות פריצתה של מלחמת יום כיפור סדקו בפעם הראשונה את תקפותו של המושכל הזה מפני שרק חוט השערה הפריד בין יהודי ישראל לבין חורבן הבית השלישי אך ורק "הודות" להתרשלותה של מדינתם מלעשות את הנדרש להגנתם בזמן, במקום ובמינון הנכונים.
ב) לקחי המלחמה ההיא לא הופקו מאז ועד היום. תושבי גבול הלבנון הם שק חבטות לאויב במשך עשרות שנים, כשתקופות השקט לכאורה הן לא יותר מעסקה איתו: התחמשותו והתבצרותו בתמורה ל"שקט תעשייתי" לשלטון על-מנת שיוכל להמשיך להתרשל במילוי תפקידו ללא הפרעה. דפוס זה הועתק במלואו לגבול הדרום לפני 9 שנים.
כך הפכו חדרה ויבנה לערי ספר העלולות לספוג ירי טילים בכל רגע לרצון האויב בלבד, ובעוד דברים אלה נכתבים הוא שוקד - בהסכמת ממשלת היהודים ובמימונה - על הרחבת הספר עד נתניה ובת-ים.
ג) בשנת 1992 הושחתה התרשלות הממשלה לדרגת אידיאולוגיה. ממשלת מיעוט בעם לא ראתה דרך אחרת להמשיך לשלוט אלא באמצעות השליית מספיק יהודים להאמין בסיכוי לשלום עם רוצח היהודים המסוכן ביותר מאז היטלר. לצורך זה היא מינתה אותו לקבלן משנה להדברת הטרור "בלי בג"צ ובלי בצל"מ" (אמירה האומרת הכל על מוסריותה של המדיניות ההיא). היא ייבאה את הרוצח ואת כנופייתו מחו"ל, היא הפיצה את הבדייה כאילו אי-אפשר לנצח את האספסוף הזה, ועל הנדבך השקרי הזה הוסיפה את השקר הנורא מכל: שבתמורה ל"בלי בג"צ ובלי בצל"מ" כדאי לנהל עם הרוצח מו"מ על קצב השמדת יהודי ישראל באמצעות מו"מ על קצב הפקרת חלקים מארץ היהודים לשלטון הרצח שלו. כך הוקמה ממשלת ה"יודנראט" הראשונה בארצם של פליטי השואה.
"פוליטיקה של יודנראט" הפכה מאז ועד היום לאבן הראשה של מדיניות החוץ והביטחון של כל תשע הממשלות שהיו מאז (כולל זו האחרונה, לפחות בינתיים) ולאתוס של האליטה המשפטית והתקשורתית שלה. כדי להחזיק את האתוס הזה בחיים נמנעו שמונה ממשלות ישראל מאז ועד היום מלהורות לצה"ל לנצח במלחמותיו פן יופרך האתוס ויפרח, חלילה, השלטון. ליתר ביטחון הן גם התחמקו מלקרוא לאויב-אויב ולמלחמה-מלחמה, כאשר לפחות במלחמת 2006 גרמה התחמקות זו לנפגעים מיותרים ולסבל מיותר ומבזה למיליון אזרחים, רובם המוחלט יהודים.
האתוס התבוסתני היה בפועל לחלק אינטגרלי של המשטר הישראלי, מפני שהופעל על-ידי שמונה ממשלות, ללא קשר לזהותם הפוליטית והפרסונלית של העומדים בראשן.
מטרה שנייה של החוק היא להסיר מעל יהודי ישראל את סיכוני האתוס התבוסתני של ממשלה כלשהי בהווה ובעתיד, בין השאר על-ידי מניעת התנאים המוקדמים להיווצרותו של אתוס כזה.
ד) כדי להרחיב את "הפוליטיקה של היודנראט" מממשלה ספציפית אל המשטר בכלל היה הכרח לעקר את המתנגדים לפוליטיקה הזו. העיקור הזה התבצע בשני שלבים, כמיטב המסורת האנטישמית: תיוג המתנגדים כ"אויבי העם" כדי לשלול מהם את הסולידריות הבסיסית של רוב הקולקטיב הלאומי. כל כך - על-מנת לאפשר את הסרת הגנת חוק המדינה מעליהם כדי לאפשר את השלב השני - ההתעמרות בהם "בלי בג"צ ובלי בצל"מ". כך, לדוגמא:
1. הוטלה עליהם האחריות המוסרית לרצח רבין, ולצורך זה טוייחו נסיבות הרצח באמצעות העלמת מסמכים, זיוף עדויות והילוך אימים על עדים.
2. חוקק חוק מיוחד לצורך גירושם מבתיהם.
3. הצבא היהודי גויס לצורך ביצוע הגירוש, ומחשש שיחידיו לא יעמדו בביצוע הפשע נשטף מוחם, כחלק מהאימון לקראת המבצע, במה שמכבסת המילים של ממשלת היודנראט דאז כינתה אז "הכנה מנטלית".
4. גורשו על-ידי צבאם ממבנה שרכשו כחוק בעוד עשרות אלפי מבנים לא חוקיים מוקמים ומאוכלסים על-ידי ערבים בכל שטחי א"י המערבית באין מכהה.
5. נערים ונערות נכלאו לחודשים ארוכים רק בשל סירובם לכוף ראשם בפני משטר היודנראט, בעוד בני גילם מהצד הנגדי של המפה הפוליטית משתוללים באורח קבע מדי שבוע בבילעין.
6. שתי ממשלות היודנראט האחרונות נמנעות מליישם לגביהם אפילו את זכויותיהם מכוח אותו חוק שבגינו גורשו מבתיהם.
7. כשבג"צ אינו תומך בשכאלה הוא לפחות מפנה מבטו הצידה מהם והלאה, ובכך משים עצמו ביודעין לחלק ממשטר היודנראט.
ה) המפה הפוליטית הפכה את ההיזקקות לפוטנציאל האלקטוראלי של ערביי ישראל לחלק בלתי נפרד ממשטר היודנראט. דוגמאות:
1. לגיטימציה של תמיכתם הבלתי מותנית באויב בכל עימות, בין מדיני ובין צבאי, כולל תרומות בכסף ובשווה כסף בעיצומם של עימותים כאלה.
2. עצימת עין נוכח ההסתה האיסלאמיסטית במסגדים.
3. היתרים לקיים עצרות המונים גם כאשר ידוע שהן מכונסות לצורך הסתה איסלמיסטית נגד המדינה.
4. אפס אכיפה של חוקי התכנון והבנייה, מס הכנסה, מ.ע.מ וביטוח לאומי ושל גביית הארנונה באזורים המאוכלסים על-ידי ערבים בכלל ומעבר מזה של "הקו הירוק" בפרט.
5. נסיבות הקמתה של "ועדת אור", ואח"כ - קיום ישיבותיה בדלתיים פתוחות בנוכחות התקשורת ומשפחות ההרוגים.
6. הבדווים הפכו את הנגב לדרום פרוע בכלל, ובפרט-עושים כבשלהם באדמות המדינה שם.
מטרה שלישית של החוק היא לשרש את האוטו-אנטישמיות, בין השאר באמצעות גזירת גזירה שווה בינה לבין הכחשת השואה.
מטרה רביעית של החוק היא לייבש את ביצת האוטו-אנטישמיות על-ידי מניעה מוחלטת של האפשרות להסית בתקשורת נגד קבוצות אוכלוסיה על-רקע פוליטי.
ו) משטר היודנראט גרם לפיחות כבודה של מדינת ישראל בעמים. כל עוד ידעו אוייבי ישראל שהיא נכונה להפעיל את צבאה כנגד כל אויב רחשו לה אומות העולם כבוד, שהגיע לשיאו בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים. פיחות כבוד מדינת ישראל בעמים התרחש דווקא במקביל לכניעתו של משטר היודנראט לטרור פעם אחר פעם כדי להימנע מהפעלת הצבא פן ייחשף השקר לפיו אין בכוחה של ישראל לנצח. הכניעות הללו החלו עת ניהלה ממשלת היודנראט הראשונה מו"מ עם הרוצחים "כאילו אין טרור" ונמשכו מאז בקו ישר עד הגרוטסקה האולטימטיבית שכינויה "עופרת יצוקה".
תוצאותיו של הפיחות בכבודה של ישראל בעמים התבררו כהרות אסון לפחות בשני מובנים:
1. הוא גרם באופן ישיר לפריצת מלחמת 2006, וזאת על-פי עדותו של האויב עצמו.
2. דמות היהודי החלש, ה"תחמן" והתככן חזרה שוב אל תודעתה של אירופה אחרי כ-50 שנות תרדמת בתת-התודעה שלה. מקור כוחה של ההתפרצות החדשה של האנטישמיות באירופה הוא ההתכה של האיסלמו-פאשיזם אל תוך התודעה של אירופה. התכה זו לא הייתה מתאפשרת לולא הושבה דמות היהודי הזו מחדש אל תודעתה של אירופה הישנה על-ידי משטר היודנראט הישראלי.
האנטישמיות איננה רק איום על חיי היומיום של הקהילות הסובלות ממנה באופן ישיר. היא גם מהווה לגיטימציה עבור שלטונות אותן ארצות לזלזול בזכויות האזרח של היהודים המותקפים וגם לזילזול בזכותה של הקהילה היהודית בארץ ישראל להתקיים בכלל ולממש את ריבונותה בפרט.
הקשר ההכרחי הזה בין כבוד העם לבין חירותו המדינית הוא-הוא ההכרח העומד ביסודו של חוק זה. עקרונות החקיקה המוצעת להלן יבטיחו את שיקום כבוד העם היהודי, את חירותו ואת כושר ההרתעה שלו כלפי אויביו.