יום עצמאות של מדינה - כמו יום הולדת של היחיד - הנו זמן לחשבון-נפש, למאזן. קשה לעשות מאזן למדינה. מצד אחד, יאמרו השגנו המון, ויש עוד הרבה אתגרים. אכן, אם אשווה מה נעשה כאן בשמונים השנה מאז שירד אבי מסיפון האונייה, שהביאתו בקיץ תרפ"ט מטריאסט ליפו, והלך לחפש עבודה ובית בבקעת יבנאל - יש הישגים רבים. הם הושגו בעמל רב, בהשקעת הון עתק ובנחלי דם.
אני, שנולדתי כבר לתוך המדינה, רואה כעת בעיקר את השברים ואת העיוותים, שעלינו ועל בנינו לתקן, ואת מה שעלינו לנקות מן האורוות.
לנגד עיניי החינוך הקלוקל, שצמח מרעיונות הבל של מתיימרים לדעת, על בסיס מערכת חינוך נהדרת, וקלקלהּ עד היסוד. כמו בהרבה ארצות עולם שלישי, מקבלים בנינו ונכדינו תעודות חסרות-ערך - למרות שהם מסיימים את מערכת החינוך בורים וחסרי כל ידע. ובעיקר, דואגת העלית, שלא יידעו מאין באו ומה מורשת עמם.
"מנוגבים מכל ידע" - קרא לתופעה שמואל יוסף עגנון. גם את שפת עמם אין הנוער הישראלי יודע, ומחפיר לשמוע אותו מדבר וכותב בשברי מלים, שמזכירות את השפה העברית.
האקדמיה הישראלית מתנוונת - גם באשמתה - עקב הזנחת החינוך. כיום היא מבזבזת הון עתק בהספקת אקדמאים לכל רחבי העולם. ניוון האקדמיה מקדם זליגת מוחות ניכרת.
בתחום הרווחה עשינו כל פשע אפשרי. הצלחנו לפתח כאן פער עצום בין עוני מחפיר של חוליות חלשות ומוחלשות לבין עושר מדהים של קומץ משפחות. מערכת הבריאות אינה נותנת רפואה לכל, והאוצר אינו מתבייש לגבות מיסים מחולים, המשלמים הון תועפות על תרופות ועל טיפולים מצילי-חיים. לא קל לחיות כאן, וקשה מאוד להיות חולה במדינת ישראל בעשור השביעי לקיומה.
כל דיבור על אכיפת חוק במדינת ישראל הנו מדע בדיוני לחלוטין, גם כיוון שכל השמועות על קיומה של משטרת ישראל הופרכו לחלוטין. מישהו בעלית דואג להחליש את המשטר, כדי לזכות ביד חופשית לתעלוליו. ומה הפלא שהפשע גואה. אין דין, ואין דיין - למרות הרבה רעש ויחסי ציבור סביב מערכת משפט, שיצאה כבר מזמן מכלל שליטה, וראשיה נאבקים ללא כל בושה על חלקם בשלטון, ואינם נותנים את דעתם לעינויי הדין. כמו חלקים אחרים בעלית - גם העלית המשפטית רוצה לחטוף חלק גדול מהעוגה, ויהי מה; ואינה בוחלת בשום אמצעי במאבקה.
המים שאנחנו שותים גרועים ומתמעטים. עשרות שנים עברו עד שגילו מנהיגי המדינה האת הידוע לכל: אנחנו חיים בסְפר המדבר, ועלינו לייצר מים, או שניכחד. אך לא נעשה דבר. יתר על כן, בוזבזו הון תועפות ושנים רבות, ופתרון אין - למרות שהוא בנמצא. במדינות אחרות אוספים מי נגר, מתפילים מים, ומטהרים מי שופכין. אצלנו מדברים על זה שנים רבות - כאילו יותמרו הדי הדיבורים-בעלמא לאדי מים. יתר על כן, אנחנו משקיעים הון תועפות בטיהור מי קולחין, כדי להזרימם בחוסר אחריות לים; ולפעמים הם מוזרמים לחופי הרחצה גם מבלי שיטוהרו.
"נלבישך שלמת בטון ומלט" - שר נתן אלתרמן ב"שיר בוקר". תנופת הכיעור של הארץ, שהמשורר ייחס לה ערכים חיוביים, הגיעה למדדים מפלצתיים. מגדרה-לחדרה אנחנו נעים בפקקים אדירים, פגוש-אלי-פגוש מקניון מכוער לקניון דומה לו בתיעובו. ג'ונגל בטון חסר חן. בראשית ימי המדינה התנכלו לימת החולה, וייבשוה - אסון סביבתי, שטרם נרפא. אחר כך נפלה קורבן הכינרת - האמבטיה הלאומית - ומיד אחריה ים המלח. הכל חרב, ותנופת הבניין חסר-האחריות נמשכת. אין השקעה בתשתית ולא בתחבורה. כבישים אדומים מדם מחברים את יישובינו, דונם אחר דונם עוברת מכונת הבטון, ומכלה כל פיסת טבע. פעם הייתה כאן תשתית לתפארת של תחבורה ציבורית. לא דאגו לפתחה ולהרחיבה. אדרבה, ניוונו אותה בחוסר-מחשבה; וכיום אי-אפשר להגיע לערים הגדולות. נסיעה מתל אביב לירושלים - לא רק בבוקר - נראית כמו סיוט מתמשך.
האוויר שאנחנו נושמים רע, ואת נחלינו ייבשו מזמן, וחנקו אותם - או שמילאו אותם בכל טינופת אפשרית. הצוללים בקישון נפגעו מתערובת קטלנית, שאין איש יודע את טיבה ואת נזקיה, והמדינה ששלחה אותם מתעלמת מסבלם. כמו מנוצלי השואה, הם נעלמים לאט-לאט - הרבה יותר זול לחכות מאשר להיענות לצורכיהם. הכושי עשה את שלו - שיילך לכל הרוחות, ויפסיק לבלבל במוח.