איפה עצמאות האזרח המבקש להגן על עצמו?

בימים אלה חגגנו את יום העצמאות - היום שבו אנו מציינים את היותנו למדינה יהודית חופשית, שאזרחיה מסוגלים להגן על עצמם בכוחות עצמם. ביום זה אנו נוהגים להפגין את העובדה שעוצמתנו הצבאית וכלי הנשק שלנו הם האמצעי המעשי, המאפשר לנו לחיות ולהתקיים באזור רווי שנאה ואלימות, וזאת בין השאר בפתיחת מחנות הצבא בפני אזרחים ובמִפגנים צבאיים. על-רקע זה, לא מובנת נחישותה של המדינה לצמצם ככל האפשר את מספר כלי הירייה ברישיון המוחזקים בידי אזרחים שומרי חוק. להיות בעלים של כלי נשק פרטי בישראל זה לא תענוג. מעבר לעלויות הכספיות של רכישת הנשק והליכי הרישוי התקופתיים שלו, יש תחושה שבעלי הנשק הפרטי הם סוג של אויב הציבור, או לפחות איום פוטנציאלי על שלום הציבור. גישה זו מתבטאת ביחסן של הרשויות הממונות על רישוי הנשק, בעיניהם החשדניות של המאבטחים ובהתרבותם של בתי העסק האוסרים על נושאי נשק כניסה לתחומם, משל היו מחבלים או פושעים פליליים בכוח.