בששת עשורי שנות המדינה לבשה האופנה הישראלית ופשטה צורה. את חליפות הצנע המירו חליפות מהודרות, את נעלי גולדה המירו נעלי עקב גבוה, ואת נעלי ההתעמלות הפשוטות, תוצרת הארץ, המירו נעלי הספורט האלגנטיות, תוצרת חוץ, עם מיטב המותגים.
התינוקות של ימים עברו חותלו בחיתולים מבד, בתוכם הם עשו את הדבר הקטן ואת הדבר הגדול, ובסופו של דבר היה צורך לשטוף, לכבס, לתלות ואפילו להשתמש בהם שימוש חוזר. ההורים של פעם עמדו בזה ולא חלמו אפילו על חיתולי הנייר של היום.
הבנים והבנות לבשו תחתוני-צמר, וחברי תנועות הנוער עטו חולצה כחולה, עם שרוך אדום או לבן (תלוי בתנועה). והייתה להם גם חולצה לבנה, מבהיקה ונקייה, כמרכיב של בגדי השבת, ביחד עם מכנסיים כחולים ונעליים שחורות, מצוחצחות היטב. ביום העצמאות הם לבשו חולצה לבנה עם מכנסי-חאקי, ואלה שימשו גם לטקסים של בית הספר.
בערבי-שבת הייתה אצל הבנים החולצה הרוסית תלבושת-חובה, בתקופה שבה כל דבר רוסי היה יפה. הייתה זו חולצה לבנה, שצווארונה רקום ועגול והרקמה ירדה לה אל מפתח החזה, שרצוי היה כי יחשוף שיער מדובלל וגברי. הלך נפלא עם סנדלים, מכנסי-חאקי ובלורית רטובה. והייתה גם חולצה תימנית, חיונית לריקודי-עם - בדרך כלל חולצה כהה, עם רקמה עשירה בעיגול לאורך מפתח הצווארון.
נעליים גזורות אצל הנערות המתבגרות
הייתה פופולרית חולצת הממבו, עשויה מבד אלסטי, נטול-שרוולים, צווארון-גולף והבלטה מקסימלית של החזה. הילדים הלכו בנעליים סגורות - סמל מובהק למחסור, לצנע ולחסכנות. ההורים היו גוזרים את חרטומי הנעליים של ילדיהם, כדי שהאצבעות יבצבצו החוצה באורח חופשי וככה ירוויחו ההורים עוד חצי שנה, בלי לרכוש נעליים חדשות לילדים הגדולים. ובכלל, זה היה נהדר לאיוורור. מאוחר יותר היו להם נעלי קרפ - נעליים חומות חזקות, עם סוליה עשויה גומי עבה, שהעניקו לנועל אותן תחושה של קפיציות בצעדים. אחר כך יצרו נעלי-קרפ עם סוליות מגומי קשיח יותר ומחורץ.
הנשים הלכו עם "חלוצקה" - שמלה מהודקת במותניים, שמהם ירד הרבה בד מכווץ, עם צווארון כחול ושרוולים מנופחים, מהודקים בגומי, תמיד בכחול בהיר, ולפעמים גם עם אפליקציה של פרחים קטנים.
ואיפה איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן - השמלה שהייתה לאגדה? החצאית המכווצת הייתה ציוד-חובה לבנות תנועות הנוער החלוציות והיא חוברה לחלק עליון, בגזרה של גופיה עם כתפיות, אך עם מיפתח גדול בחזה, שבשני עבריו לולאות ושרוכים לקשירה מהדקת. מתחת לסרפן לבשו תמיד חולצה ותמיד תמיד היה הסרפן בצבע כחול-כהה, מבד משי זאקס.
הנערות נעלו נעלי רוקי, שבהן היה עקב גבוה, שהיה מחובר לסוליה בקו תחתון ישר - משהו דומה לנעלי הפלטפורמה, עם עקב וסוליה מחוררים. והיו גם נעלי לק, שהיו מצופות בלכה שחורה מבריקה, עם מחשוף גדול ולשונית שננעלה על גשר כף הרגל בכפתור נוצץ.
תחתוני גולדה
הנשים לבשו תחתוני-גולדה מסורבלים מטריקו, עם גומי חזק, שהיו מנפיקים למתגייסות לצה"ל. בימי המחזור הן השתמשו בתחבושת, עשויה ליגנין, שאותה החזיקה במקום החגורה ההיגיינית, שהייתה צלובה לרוחב ולאורך ושמרה על היקר מכל שלא ינזול. על טמפונים אפשר היה אז רק לחלום.
בימים רגילים לבשו הנשים חצאית-תחתונה לבנה, שהייתה נלבשת מתחת לחצאית. שלוש שכבות מבד אורגנדין (מין גאזה נוקשה), מעומלנת היטב, שהיו מרשרשות ומנפחות את החצאית. והיה גם קומבניזון - מין שמלה תחתית קצרה שהיו הנשים לובשות מתחת לבגדים ומעל התחתונים והחזייה - קומבינציה ממשי או בד עדין ושקוף למחצה של בגד עליון, עם כתפיות וחצאית קטנה. מאוד עדין, נשי וצנוע. ולא שכחנו את המחוך (קורסט) - חגורה רחבה שהנשים נהגו לחגור ולהדק עד למקסימום למותניהן, כדי לשוות לגופן גיזרה דקה ונאה. תחליף נאות לדיאטה, שעדיין לא הייתה מקובלת.
ביום לבשו הנשים מכנסי "דפוק אותי" - מכנסיים צמודים-צמודים, ובלילה את הפיז'מה הנשית הכי סקסית: מכנסיים קצרצרים ושמלונת קצרצרה לחלק העליון של הגוף, על שם הסרט שגיבורתו הופיעה בלבוש זה בסצנות לוהטות ביותר. למרבה המבוכה היו בנות שחשבו כי מותר להן ללבוש את זה כבגד-פיתוי, למרות אי-התאמה גופנית מסויימת.
ולא שכחנו את גרבי הניילון השזופים בחום-כהה, שהיו נוזלים-מדלדלים, או צמיגיים בקרסוליים. לגברים, לעומת זאת, היו גרבי סטרץ' נמתחים עם גריבתם ונשארים יציבים ולא מדלדלים. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות היה כובע-גרב, עשוי מצמר מתקפל בין בלורית למצח לפס של מכפלה. הוא כיסה את הראש והסתיים בשני חודים. וכמובן כובע הטמבל, הכובע הישראלי הטיפוסי, שהיה אחד מסמלי הצבר. התאים היטב לבגדי החאקי, כחלק מאתוס הצניעות והעמל.
הגברים לבשו את מכנסי הזלמן, שהיו מכנסיים קצרים, בדומה למכנסי-ברמודה, משתרכים בנחת כלפי מטה עד הברך. היפוכם היו מכנסי השיבר, שהיו קצרים מאוד-מאוד, והמהדרים הקפידו על כך שהם יהיו מקופלים, ככה שהכיסים יבצבצו מלמטה.