חוקרי העולם הערבי-מוסלמי מאשררים כי השיר הבא הוא הטיפוסי ביותר לעולם הערבי-מוסלמי:
1. אני נגד אחי
2. אני ואחי נגד המשפחה
3. אני, אחי והמשפחה נגד החמולה
4. אני ואחי המשפחה והחמולה נגד השבט
5. אני, אחי, המשפחה, החמולה והשבט נגד השבטים
6. אני, אחי, המשפחה, החמולה, השבט והשבטים נגד הכופרים
במשך סוף השבוע השתוללה ברהט, עיר ערבית בצפון הנגב, קטטה בין החמולות שבמהלכה נעשה שימוש נרחב באמל"ח. זוהי המילה המצוחצחת של מפקד משטרת רהט, יהודי קשוח-פנים, למלחמה בסגנון עזה עם ירי רצוף מנשק חם, בצרורות, שחייבה התערבות מסיבית של כוח יס"ם והסתיימה בעשרות פגועי ירי, ובנס ללא הרוגים. על-פי עדות מפקד כוחות ההצלה, נמנעו האמבולנסים מכניסה לאזור הקרבות בשל הירי הרצוף. עם סיום האירוע נראתה העיר בדיוק כמו חברון או ג'נין לאחר הפגנות אלימות נגד כוחות היהודים.
מספר שאלות צפות מן האירוע: 1) כיצד זה שמשטרת רהט לא השתלטה על האירוע עוד באיבו. 2) מה מקור הצבר העצום של נשק חם בעיר אזרחית שרק אחוזים בודדים מתושביה משרתים או שירתו בצה"ל. 3) נשאל עוד מעט.
בכל עיר תקנית בעולם, תחנת המשטרה מצויה במרכז העיר, עמוד התווך של השירותים החברתיים. כך בבאר שבע, כך בתל אביב, כך בשיקגו. אבל ברהט היא מצויה הרחק מן המרכז והשכונות, בפאתי העיר, הרחק מן האזרחים. גם משטרת העיירות בצומת שוקת רחוקה מכל מגע עם האזרחים של לקייה, תל-שבע, חורה והפזורה. הסיבה: אין שלטון אזרחי בערים הערביות. התערבות משטרתית איננה קיימת. יש רק התערבות צבאית, כמו בשטח אויב, כי זה אכן שטח אויב.
בכל עיר תקנית בעולם, נשק חם מצוי בידי האזרחים ברישיון בלבד. רק חלק זעום מן האמל"ח שבא לידי ביטוי בפרעות רהט הוא ברישיון. שכנים יהודיים של ערים ערביות נחרדים לשמוע צרורות הנורים לאוויר עם כל חגיגה. איש איננו יודע כמה אמל"ח מצוי באופן חופשי ברהט, בלקייה, בחורה, בכסייפה, בתל-שבע, בשגב-שלום ובערערה, שלא לדבר על טייבה, ג'לג'וליה, בקעה, ערי, נחל עירון, תורעאן ובועיינה.
מבחינת מדינת היהודים, כל אלו אינם שטחי המדינה כי אם שטחי אויב שבו האויב יכול לעשות ככל העולה על רוחו כל עוד הוא איננו פוגע יותר מדי בסביבתו היהודית, וכאשר יש פגיעה שכזו הטיפול איננו משטרתי, כי אם צבאי. גדודי יס"ם חמושים וממוגנים בדיוק כמו לפני מבצע צבאי בג'נין או בשכם. למעשה, ההבדל היחיד בין רהט לשכם הוא שרהט מקבלת סכומי עתק של כופר נפש (ג'יזיה, בשפת האיסלאם) מן המדינה היהודית, ושכם מקבלת את אותו דבר מן הקהילה האירופית.
השאלה השלישית היא מתי נגיע לשורה השישית, שבה יוצאים השבטים למלחמה נגד הכופרים. זה כבר קרה, בזעיר אנפין, במהומות אוקטובר 2000. זה יקרה, כאשר כופר הנפש החברתי יתחיל להצטמצם מפאת קשיי התקציב של המדינה היהודית. פרעות רהט הן פעמון האזהרה המצלצל לכל מי שאזניו כרויות: כוח האדם קיים, האמל"ח כבר בידיים, עכשיו ממתינים רק לזיק שיצית את השטח, שאחריו להבים, באר-שבע, מיתר ועומר, וכל ישוב יהודי המצוי בטווח הפגיעה יהיה למאכולת אש. ראו הוזהרנו.