במוצאי שבת יצאה התקשורת הישראלית לתחרות "האירוביזיון" שבאמתחתה הקלף המנצח. שיר יפה קצבי מתנגן, "אירוביזיוני" להפליא, שיר של שלום בעברית, בערבית ובאנגלית, המושר בפי שתי זמרות, יהודייה וערבייה. על כישוריה של אחינועם ניני אין חולק, היא דיווה בינלאומית. עוואד, נו שוין. האמת, שכישוריה של עוואד לא היו חשובים כמו ערביותה. המסר היה הגורם החשוב, מסר של פיוס ואהבה, חייבת להיות דרך אחרת מדרך המלחמה.
והנה הפלא ופלא. אירופה דחתה את החנופה, את המסר השקרי בשתי ידיים. הפוליטיקה של השיר ה"ישראלי" הייתה כה בוטה, כה מתרפסת, כה מתחנפת, שאירופה הסתכלה ואמרה לא ולא. אנו לא אוהבים חנופה, ולא שטיקים פוליטיים, ולא הסוואות למיניהן. אל תנסו להתחנף, ללקק, למרוח ולהסתוות, עלינו זה לא עובד.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש בארצות הברית של אמריקה עם הסולטן אובמה המפואר. התקשורת הישראלית כבר קבעה שהאופן היחיד שבו יכול נתניהו לצאת מן המפגש ללא ריסוק עצמות, או ביזוי פומבי, הוא על דרך החנופה. לשמוע היטב ולדבר מעט, לומר הן לכל דבר, להבטיח פירוק מאחזים, פינוי ישובים, נסיגה לכל קו שייקבע על-ידי הסולטן וחצרו המלאה יהודים חנפנים, הסכמה לנשק גרעיני בידי התיאוקרטיה האיסלמו-נאצית בטהרן והתפרקות מן העמימות הגרעינית ומכל אבן-יסוד של מדיניות הביטחון הישראלית מזה ארבעים וחמש שנה. תמורת כל אלו יוכל נתניהו לנגב את הרוק מעל פניו המיוזעים והלחיצים, לחייך חיוכים מתחנפים ולומר שגשם נדבות הרווה את האדמה הצמאה לנדיבות ליבו של המלך המוסלמי הראשון של אמריקה,
בראכ חוסיין אובמה.
האם יקנה בראכ את החנופה? אין סיכוי. כללית, יש נוהג עולמי לבעוט בחנפנים ולהתרפס בפני אלימים. עובדה, כמו בריטניה מול היטלר, כמו אובמה המשתחווה בפני העריצים מבית סעוד, וזה המדיניות האמריקנית מול האייאתולות; כמו שהשיר "חייבת להיות דרך אחרת" נבעט לתחתית הערימה, כך יחטוף נתניהו אם יתחנף, ויציע כל מיני תוכניות הזויות לחלוקת הארץ עם הטרור האיסלמו-נאצי, או למשא-ומתן עקר עם האייאתולות. הסיכוי היחיד לנתניהו לצאת טוב מהראיון עם המלך אובמה הראשון הוא להתייחס אליו בדיוק כמו המלך עבדאללה השני, מלך הפלשתינים מזרחית לירדן, ב-כבדהו וחשדהו, אבל קודם כל חשדהו. שניהם מוסלמים אחרי הכל, ושניהם רואים ביהודי חמוש וריבוני את תועבת האיסלאם.
בהצלחה לביבי בוושינגטון, ולשנה הבאה ב"אירוביזיון", שיר ישראלי יהודי בעברית צחה. הללויה.
