אירוע אחד בכל זאת מצליח להגיע לעמודים הראשונים של כל העיתונים - ניסוי מוצלח של טיל קרקע-קרקע חדש באירן. במעריב תופס סיקור האירוע את כל הכפולה הפותחת, תחת הכותרת "התשובה האירנית" (הכוונה היא שזו התשובה של אירן להצעות ארה"ב לדיאלוג). גם בידיעות אחרונות תופס הסיקור את מלוא הכפולה הפותחת, וזאת תחת הכותרת "איום מוצק" (רמז לדלק המוצק שמזין את הטיל החדש). ב"ישראל היום" הכותרת מזרה אימה במיוחד: "במרחק לחיצה".
מה שלא מצוין באף אחת מכותרות הידיעות בנושא, וגם לא בכותרות המשנה, הוא ההקשר הפנים-אירני של השיגור - מערכת הבחירות המתנהלת בימים אלה במדינה. במעריב, למען האמת, אין להקשר זה כל זכר גם בגוף הידיעה (ג'קי חוגי, טל שניידר, נדב זאבי, אמיר בוחבוט ומיה בנגל). בהארץ יש רמז לכך במשפט הפתיחה ("נשיא אירן, מחמוד אחמדינג'אד, הנמצא בעיצומה של מערכת בחירות, הודיע אתמול על ניסוי מוצלח בטיל סאג'יל 2"), אך ללא פירוט בהמשך (יוסי מלמן ועמוס הראל). בידיעות אחרונות מציינים רק בפסקה השביעית בידיעה כי "שיגור הטיל החדש התקיים ביום שבו קבעה 'הוועדה המסדרת' של הבחירות לנשיאות באירן, 'מועצת שומרי החוקה', את שמותיהם של ארבעת המתמודדים שקיבלו אישור מהשלטונות להתמודד לנשיאות. אחד מהם הוא הנשיא אחמדינג'אד, שזוכה לתמיכת השליט הרוחני עלי חמנאי" (אריה אגוזי, יוסי יהושוע וסמדר פרי).
לזכות "ישראל היום" יצוין כי דווקא בעיתון זה, הלוחמני מכל העיתונים, לא מסתפקים במשפט "אולי בגלל הבחירות הקרבות (...) הקדיש הנשיא האירני חלק נרחב מנאומו לתוכנית הגרעין", המופיע בגוף הידיעה על השיגור, ומקדישים ידיעה נפרדת לכך ש"השיגור הפך מיד לחלק מתעמולת הבחירות" (דניאל סיריוטי ובועז ביסמוט).
מידת האיום של הטיל על ישראל אינה משתנה כתוצאה מעיתוי הניסוי וניצולו למערכת הבחירות באירן, אך אין כמו הישראלים כדי להכיר את הנטייה של מנהיגים פוליטיים להתבטא בתוקפנות יתרה ולארגן מופעי ראווה צבאיים ככל שמועד הבחירות מתקרב. אם השיגור וההתרברבות שבעקבותיו הם חלק מניסיון של אחמדינג'אד לקבוע את סדר היום בבחירות האירניות, ראוי להדגיש, ולא להצניע, עובדה זו. אחרת, העיתונים הישראלים נכנעים לספין שמכוון לתושבי מדינה אחרת.
למרבה הצער, להקשר הפנים-אירני אין סיכוי לתפוס את הבכורה במסגור הישראלי של אירוע כזה. לא זו בלבד שהקשר זה מפחית מעוצמת הפניקה שניתן לזרוע בלב הקוראים הישראלים, הוא גם רומז לכך שלמרות העוולות שמעולל המשטר באירן והפגיעות בזכויות אדם בסיסיות במדינה, יש בה בכל זאת סוג של דמוקרטיה, שבה השליט נבחר על-ידי אזרחי המדינה. יש בישראל מי שרעיון זה מפחיד אותם יותר מכל ארסנל הטילים האירני גם יחד.