למלא את הריקנות

גם בחג הזה, מהדורת מוסף "עסקים" של מעריב מעוררת סקרנות. המוסף כולו מוקדש הפעם לנושא העובדים הזרים, או כפי שלא מקובל לכנותם - מהגרי העבודה (סיפורים אישיים, סיפורים עקרוניים, פרויקט מצולם). הקשר לשבועות? מגילת רות, הנקראת בימים אלה. מהגרי העבודה הם "היורשים המודרניים של רות המואביה", לפי שער המוסף. הקשר העקרוני יותר לחג הוא עצם ההזדמנות לכוון את המוסף כולו לבדיקה מעמיקה יחסית של נושא אחד, הזדמנות השמורה בדרך כלל למועדים חגיגיים. ואמנם, כך נהג המוסף גם בחגים קודמים. מתבקש לשבח את העורכים (העורך הכלכלי - רפי רוזנפלד; עורך עסקים חג - אייל וייס) על הנכונות להוציא מוסף עם אג'נדה, אבל זו תהיה טעות בניסוח. גם למוסף כלכלי שאינו מקדיש את כולו לנושא אחד יש אג'נדה, היא פשוט לא מוצהרת. מוסף "ממון" של ידיעות אחרונות כולל הבוקר כתבות שהיו יכולות להתפרסם באותה המידה ביום שישי של חול. יוצאת מן הכלל, במעט, היא כתבת השער - ראיון עם שר התקשורת משה כחלון [נופר סיני]. לפי הצהרות כחלון, נראה כי הוא מבקש ללכת בעקבות קודמו, אריאל אטיאס, ולהתמקד קודם כל בשירות לאזרח. "מרגיז אותי חוסר האונים של הצרכן מול אוניות המלחמה הגדולות האלה, חברות הסלולר", הוא אומר, אבל מתייחס לקשיים בהבנת החשבון ובמחסור במענה אנושי במוקדי שירות הלקוחות של החברות יותר מאשר בתנאי השוק שמאפשרים לחברות הסלולר לגרוף רווחים עצומים גם בעת משבר כלכלי כמעט חסר תקדים. לגבי הנושאים השנויים במחלוקת, כחלון משתדל לצאת בסדר עם כולם. למשל, בנוגע לפיקוח על הטלוויזיה המסחרית אומר כחלון "כשאבנה את תנאי הרישיונות העתידיים לערוצים המסחריים אנסה לעשות את הרגולציה הכי מאוזנת והכי סבירה, רגולציה שתקיים את בעלי הרישיונות בכבוד - אבל גם את היוצרים ואת התעשיה בכלל".

אבי אשכנזי ונתיב נחמני מדווחים במעריב על ממצאי בדיקה עיתונאית פשוטה שביצעו כדי לבחון את האליבי שמסר דודו טופז ביחס לערב בו הותקפה שירה מרגלית, סמנכ"לית רשת. לפי דבריו של טופז שפורסמו במעריב אתמול, בדרכו לפגישה בתיאטרון הקאמרי עבר בבית גרושתו בצהלה ובדרך ראה את האמבולנס שהוזמן לטפל במרגלית. אך לפי בדיקת כתבי מעריב, ביתה של מרגלית ממוקם ברחוב צדדי בצהלה. "מדוע נדרש טופז", הם שואלים, "להיכנס לאזור הפנימי של שכונת צהלה, שבו הרחובות קטנים ונעים בתנועה סיבובית, כשגרושתו רוני חן גרה ברחוב ענתות, מחוץ לרחובות הפנימיים והמעוגלים של השכונה שבקצה שלה גרה שירה מרגלית". בידיעות אחרונות, אגב, פורסמה אתמול גרסה מעט שונה לאליבי של טופז, לפיה הבדרן ראה את האמבולנס רק בדרך חזרה מהפגישה בתיאטרון הקאמרי. יהונתן ליס ויובל גורן מדווחים הבוקר בהארץ כי "בכירים במשטרה" מבקרים את שיתוף הפעולה של טופז עם התקשורת. הבכירים מדגישים כי טופז "לא חשוד בפרשה, לפחות לא בשלב זה", אבל לטענתם "אם היה מדובר בחשוד, אפשר היה לייחס לו ניסיונות לתאם עדויות דרך העיתון". לאור הסתירות אתמול בין דיווחי מעריב וידיעות אחרונות על גרסתו של טופז, עולה החשד כי הוא מנצל את התקשורת כדי לתאם עדויות עם עצמו.

בתוך מאות העמודים שמחזיקים עיתוני החג ומוספיהם (בידיעות אחרונות מתפרסמת הבוקר ידיעה מאת ירון דורון הבוחנת "מה קורה כשחמש בנות מתכנסות לצפייה בגמר ליגת האלופות?") יש, כמובן, גם הדים נוספים למשבר בין בנק ישראל לבנק הפועלים, ולאופי סיקורו על-ידי התקשורת. אלי ציפורי מקדיש את טורו ב"גלובס" ל"חופש הפירגון" - "מילה טובה על תופעות או אנשים שראויים למילה כזו". אחד המפורגנים של ציפורי הוא נוחי דנקנר. תוך כדי פרגון, ציפורי גם מבקר, במשפטים שנראים כאילו נוסחו בהנאה רבה, את המתחרים - הארץ ו"דה מרקר". "אלה שמתפארים ב'עצמאות'", כותב ציפורי בלי לציין אף אחד מהשמות המפורשים, "למעשה משעבדים את העיתון בבעלותם לאינטרסים הכלכליים הצרים שלהם בגלל התלות הגדולה במימון חיצוני. הוא [דנקנר] רואה כיצד אלו שמציגים את עצמם כמייצגים את חופש העיתונות, משתמשים בה בצורה חופשית למדי כדי לחסל חשבונות. היום זה משפחת דנקנר, מחר זו תהיה משפחה אחרת שלא מתאימה להם. מאחורי חיסול החשבונות הזה מסתתרים, למעשה, לא עיתונות עצמאית וחופשית, אלא אנשי עסקים מתוסכלים וכושלים, ששרפו עשרות מיליונים מכספי משקיעים ומתקשים להשלים עם התוצאות של השוק החופשי".

מרב דוד מדווחת במעריב כי בנימין נתניהו הציע את תפקיד ראש הסגל שלו לדובר צה"ל אבי בניהו ולדובר צה"ל לשעבר עודד בן עמי. בן עמי, כך מדווח, כבר הספיק לענות בשלילה. יוסי יהושוע ואיתמר אייכנר מדווחים בידיעות אחרונות על ההצעה לבניהו ומוסיפים כי הרמטכ"ל ושר הביטחון מתנגדים למינוי, ולכן הסיכוי שיצא אל הפועל קטן. אילנה דיין מתראיינת למוסף "גלריה" של הארץ [גילי איזיקוביץ], העיתון בו מכהן אבי זילברברג, עורך "עובדה" לשעבר, כראש מערכת החדשות וסגן העורך. בין היתר דיין מבהירה כי היא עומדת מאחורי הכתבה על וידוא ההריגה ששודרה ב"עובדה" והובילה לתביעת דיבה המתנהלת בימים אלה נגדה. דיין גם מתייחסת למגבלות העקרוניים של המדיום. ביחס לאפשרות להכין כתבה על פרשת בנק הפועלים אומרת דיין "לא כל מה ש'דה מארקר' יכול לפרסם על כפולת עמודים אני יכולה להכין ממנו כתבת טלוויזיה". טלי בן-עובדיה, עורכת המהדורה המרכזית של ערוץ 10 מתראיינת למוסף G של "גלובס" [רועי בית לוי]. בשער "גלובס" הראיון מקודם בהבטחה שיחשוף מה חושבת בן-עובדיה על המתחרים. בראיון עצמו היא ממעטת להתייחס לכך, אך דבריה הקצרים ממוקדים: "העובדה שהם השתנו היא זו שגרמה לכך שהיום אנחנו נראים יותר דומים. יש הרבה דברים שהם למדו מאתנו, שלא לומר פשוט העתיקו מאתנו". בני ציפר כותב במוסף שבועות של הארץ על המגיבים לפוסטים בבלוג שלו. "השליחות שלי", כותב ציפר, "היא לגרות את עצביהם". במלאות שנה לפטירתו של אדם ברוך מתפרסמת במוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות רשימה שלו מדצמבר 1974. הנה הצצה לטקסט: "הכושר שלנו להתגעגע הוא אחד מסודות כוחנו. אנחנו כל-כך רגילים להתגעגע, עד שאנחנו מתגעגעים קדימה".

עוד בנושא:

• הסכנה אורבת מבפנים

• הזעם התפרץ בכתיבה

• אבל גם רבין לא ידע

הארץ משיק היום סדרת כתבות חדשה, "בכומתה חומה" שמה, על חיילי טירונות בחטיבת גולני. אנשיל פפר ילווה אותם מקרוב ולאורך זמן, במטרה לתאר "כיצד הופכים נערים מכל הארץ ומכל הרקעים ללוחמים, ועם אילו אתגרים - פיזיים ונפשיים - ייאלצו להתמודד", לשון ההפניה משער העיתון. עיקר הפרק הראשון בסדרת הכתבות מוקדש להצגת המשתתפים, אך לקראת סופו יש התייחסות גם לתדמית של גולני. "ברוב שנות קיומה הייתה לגולני [...] תדמית של יחידה פרועה ולא ממושמעת", כותב פפר, ומוסיף - "עבודה מאומצת של יותר משני עשורים, הזרמת כוח אדם איכותי ושורה של מפקדים כריזמטיים שינתה לא רק את המציאות אלא גם את התדמית. היום, על כל מקום בחטיבה מתמודדים ארבעה אנשים". פפר מדגיש את השינויים שעברו על היחידה, הן באווירה והן בשיטות הענישה. לפני מספר שנים, הרצון של צה"ל להעלות את האטרקטיביות של חטיבת גבעתי הובילה להפקת סדרת הדרמה "טירונות". ההצלחה הייתה מרשימה, והפופולריות של החטיבה עלתה. קשה להאמין שלסדרת כתבות בהארץ יהיה אותו אפקט כמו לסדרת דרמה בערוץ הפופולרי בישראל, אבל מבחינת הצבא מקור השתיים במניע זהה - יחסי הציבור של חטיבה לוחמת. אגב, ההפניה משער הארץ שצוטטה לעיל לסדרת הכתבות של פפר מזמינה את הקורא לדפדף לעמוד 10 בעיתון, אלא ששם מתפרסמת הבוקר דווקא כתבה נוספת מאת עמירה הס על השלכות מבצע "עופרת יצוקה" על האוכלוסיה בעזה. הכתבות של הס על המצב בעזה לא ממותגות כסדרה. הן פשוט מופיעות ברצף, כבר שבועות ארוכים, בעקביות ראויה להערכה.