הבריון השכונתי מביט שמאלה וימינה ונחרד להיווכח: הוא אינו הבריון היחיד בשכונה. אי מזה צצים טוענים-לבריונות נוספים, מאיימים לערער, אולי אף לבטל, את מאזן האימה שמטילה עליונותו הבלעדית.
לא מתאים לו, לבריון השכונתי, שבריון נוסף ינפח שריריו בשכונה ויאיים, בעצם נוכחותו, על תושביה. מה עושים? מאיימים ומפחדים. כן, בהקשר זה - "הם מפחדים" זה אנחנו. מודים.
האם ניתן למנוע את התבכיינותו של הברנש השכונתי החדש? מי הוא בכלל? אנחנו מבקשים לבטלו ולאיינו בהבל פה. על מי הוא חושב שהוא מאיים? עלינו? אנחנו נראה לו מי פה הבריון השכונתי האמיתי.
כשאנחנו יושבים וחושבים, בינינו לבין עצמנו, לעומק, לרבות על האפלים שבתהומות, במקום שבו מצטיירים המפחידים שבתסריטי האימה, אנחנו מתחלחלים. הוא כבר שם, הבריון.
אנחנו יודעים שלא נוכל לגרש אותו בהבל פה. מילים לא עושות עליו שום רושם. האמת? גם אותנו הן חדלו להרשים זה מכבר. בתוך תוכנו, עמוק בפנים, אנחנו יודעים ש"בא לשכונה בחור חדש", אחד כזה שבעצם נוכחותו המטורזנת, הבריונית, כמו-אומר: אל תשתגעו לחשוב שאתם מסוגלים, בריונים שכמוכם, להשמיד אותי. אם רק תעזו, או-הו. אני מכין לכם את האימא של כל ההפתעות. נסו אותי, בבקשה.
אנחנו יודעים, שבבריונות זה לא יילך. אבל אנחנו יודעים עוד דבר: שמאזן אימה דו-בריוני בשכונה הקטנה והצפופה שלנו, בלתי נסבל ככל שיהיה, יהיה עובדת חיים. אנחנו ניאלץ, בעל כורחנו, כמובן, להשלים עם קיומו ולהסתגל לשכונה שבה שוב אין לנו בלעדיות על הבריונות.
הבריון השכונתי השני משלים את הכנותיו לקבלת תו תקן של היותו כזה. כאשר ישלים את תהליך אתגר ענותו, הוא יהיה, רשמית, בריון שכונתי שני במקומותינו. בעקבותיו יבואו אחרים נוספים. בתוך שנים אחדות תתמלא השכונה שלנו בבריונים שכונתיים. ייווצר בה מאזן אימה, או הרתעה, רב-בריוני.
כי, מה. בכל פעם שנראה בעין עקומה, פעורה באימה, שבריון חדש מתחיל להיווצר בירכתי השכונה, נקום ונשמיד אותו? האם לעד נוכל להיות אחראים על סיכול בריונים בעודם באיבם?
ואולי, בעצם, דווקא במצב החדש, הבלתי נסבל, כביכול, דווקא ריבוי בריונים שכונתיים בשכונתנו ישליט במקומותינו, באופן פרדוכסלי, שקט שכמוהו לא ידעה שכונתנו המזרח תיכונית מזה שנים, יובלות ועידנים?