"אני גר בבאר-שבע. שכני לקומה החמישית - טיפוס שלא אני הבן אדם המתאים לנהל עימו קונפליקט באופן עצמאי, אם אתה מבין למה אני מתכוון - החליט על דעת על עצמו להרחיב את מרפסת החזית שלו. היות שמדובר באיש מקצוע, קבלן, שאביו אף ניהל את הקמת הבית כולו, הרי שתוך ימים ספורים, אל מול פני השכנים המופתעים, הולחמו יסודות מתכת אל חזית הבניין, עליהם הונחה רצפה (לא הייתי קופץ עליה או יושב בה בנינוחות - כל העסק נראה לי לא בטיחותי). והנה, מגזוזטרה צנועה הפכה קדמת הסלון שלו למרפסת ענק, שעליה הונחה, לא פחות ולא יותר, סוכת עץ ענקית, כך שהיא גובלת באופן בוטה במרפסת הקטנטנה שלי.
"ההרחבה נעשתה ללא אישורים מן הרשויות וללא קבלת הסכמתם של השכנים. מעבר לאי-חוקיות הבנייה לכשעצמה, יש בכך הפרה של איכות החיים שלי, חדירה לפרטיותי (לפתע המרפסת שלו צופה אל הסלון וגובלת במטבח שלי), ולתדהמתי - גם התעלמות מצד רשויות אכיפת החוק של עיריית באר-שבע. כשאני התקנתי מזגן בחדר העבודה שלי (שאינו נמצא בחזית, אלא בעורף הדירה) - קיבלתי תוך יומיים מכתב התראה מהיועץ המשפטי של העירייה, המורה לי להסירו. אך המרפסת הברוטאלית - בעינה עומדת. אודה לך אם תואיל 'להזיז עניינים' ולהתכבד לתבוע מהדייר הגברתן את הסרת הרחבת הבנייה הפיראטית שביצע, בטרם איאלץ לגרור אותו, ואת עיריית באר-שבע, או אותך, לבית המשפט".
מכתב זה שלי, מעבר לעובדה שכל מילה בו אמת - בכוונתי לשלוח ללשכתו של הנשיא אובמה, בבית הלבן בוושינגטון. ואני גם ממליץ לכל אזרח, שיש לו תביעות אחרות המטרידות את שלוותו, לעשות כן. כנשיא ארה"ב, שהחליט עם היבחרו כי הוא "בעל הבית" של מדינת ישראל, המחליט עבור ראש הממשלה שלי איפה בונים, כמה בונים ובאיזה קצב בונים אם בכלל - נראה לי שהוא הכתובת הראויה לטפל במצוקת המרפסת שלי, מצוקה שלא זכתה עד כה (כבר שנתיים) לשום התייחסות מצד עיריית באר-שבע.
אם על-פי דעתו של אובמה, ראש ממשלת ישראל הוא הסמנכ"ל שלו לענייני ישראל, האמור ליישם את מדיניותו ביחס לישראל, והיות שעד כה לא הצליח הסמנכ"ל לענייני ישראל להושיע אותי מפני ההתנהגות השערוריתית של השכן - יואיל נא אובמה וייקח לידיו את המושכות.
וכך צריך להיעשות בכל תחום: יכתבו נא אזרחי ישראל לנשיא אובמה על מטרדים סביבתיים, על תורים אינסופיים בקופות החולים, על קנסות הנגבים ממי שהחנה את רכבו באזור של פס כחול-לבן, ועל אנטנה סלולרית שאינה מפונה מקרבת גן ילדים. כל זאת, כמובן, רק לאחר שמכתבם הושב ריקם על-ידי הממשל הישראלי, או נציבויותיו: מועצות מקומיות, משרדים ממשלתיים וכיוצא באלה. שכן מעתה הנשיא אובמה הוא הסמכות העליונה, לפחות כפי שהוא תופס את תפקידו, באשר למותר ולאסור במרחב הישראלי.
ממשלים אמריקניים בעבר נהגו להתערב בפוליטיקה הישראלית, ומה לעשות ששיאם של עימותים שכאלה מתחולל תמיד תחת שלטון הימין. בארה"ב יודעים כי ממשלות שמאל ממילא מייצגות קבוצות, הרואות עין בעין עם האמריקנים ועם האירופים את המדיניות הרצויה לאזור - כלומר, מוכנות להפוך את ישראל למעבדת הניסוי של יישום האינטרסים הפלשתיניים, ואילו ראשי הממשלה של הימין נידונו, כך נראה, להיות מגיני האינטרס הציוני גם מול בעל הבית בוושינגטון. למגן התורן (נתניהו) נזכיר כי קודמיו, אשר בינם לבין הממשל האמריקני שררה הרמוניה, הובילו לאזורנו שלל ניסויים, דוגמת אוסלו, הנסיגה מלבנון או ההינתקות - שאולי הניבו אמפתיה אמריקנית, אך גם מיצבו אותם בזיכרון הקולקטיבי כקטסטרופות לאומיות מן המדרגה הראשונה.
כיוון שכפי הנראה, אין בכוחו של ראש ממשלה ישראלי להבהיר לממשל אמריקני את האבסורד שבתפיסת תפקידו כמנהל-העל של המדינה היהודית, זו אולי השעה, שבה על אזרחי ישראל לסייע לו בכך. אולי לאחר שתוצף תיבת המכתבים בבית הלבן בארבעה מיליון פקסים, דברי דואר אלקטרוני או מכתבים של אזרחים ישראלים, שעליהם תיאלצנה להשיב מאות כתבניות קוריאניות (שהרי משיקולי תקציב רשמי מסורה ההנפקה של המכתבים, כמו גם תעודות הלידה, הפטירה והרישיונות האמריקניים, לחברות כוח אדם במזרח הרחוק) - יבינו שם את גודל האבסורד המקוּדָם על-ידי הממשל החדש.
ואם מישהו שם לא יבין את המסר וישמח לקחת על עצמו את האחריות לניהולה של הביורוקרטיה הישראלית? גם זאת לטובה, כך אולי סוף סוף תוחזר לי הפרטיות שהייתה לי במרפסת הצנועה שלי, הצופה על כביש באר שבע-תל אביב.