אין רע בכך שהיועץ המשפטי לממשלה יחווה דעתו על מה שראוי להיות במדינה מתוקנת - גם אם דעתו זו חורגת מן התחום המשפטי הצר.
שאלה היא אם מני מזוז הוא האיש לספר לנו על כך.
כלומר, שאלה היא אם המדינה המתוקנת שאותה רואה מני מזוז בעיני רוחו יכולה לסבול ולאפשר המשך כהונתם של מנהלים בכירים כושלים ולא מקצועיים, שגרמו נזק קשה למוסד שבראשו הם עומדים ולתדמיתו.
האם המדינה המתוקנת היא אך ורק מדינה שמקיאה משולחן הממשלה שרים החשודים בפלילים, או שעליה גם לעמוד על המשמר אל מול נושאי תפקידים - אכן, ישרים כסרגל - אבל מאיימים לקעקע את המדינה המתוקנת בשל חוסר מקצועיות והעדר כישרון או בשל יכולת עלובה להחריד בתהליך קבלת החלטות?
האם נייר הלקמוס למדינה המתוקנת הוא אך ורק המבחן הפלילי והאתי, או שגם המבחן של מקצועיות ויכולת ניהול ברמה נסבלת?
כי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז נכשל קשות וחמורות במבחן העליון והחשוב ביותר שהוא ניצב בפניו עד כה.
כי אין דעת במדינה המתוקנת של מני מזוז, שתסבול מצב שבו היועץ המשפטי לממשלה יכרות עסקת טיעון עם נשיא המדינה - עסקה שבה הנשיא יודה בליטוף הברך של מזכירתו אגב נסיעה במכונית, ומשתתבטל העסקה - הוא, היועץ המשפטי, יעמיד את הנשיא לדין על אונס אותה מזכירה.
וגם היפוכו של דבר: אין מדינה מתוקנת שבה יהיו בידי היועץ המשפטי לממשלה ראיות להעמיד את נשיא המדינה לדין על אונס - אבל הוא, היועץ, יכרות עם הנשיא הסכם שבמסגרתו יודה הנשיא רק בליטוף הברך.
כי גם הדיוטות והולכי בטל יראו את האבסורד הזה מתנוסס לגובה רב ונראה ממרחקים עצומים.
כי אין מדינה מתוקנת שתסבול את האבסורד הזה יותר מחמש דקות.
ומה שלא פחות חמור: אין מדינה מתוקנת, שבה לא יימצא - למעשה - מי שיוכל להראות ליועץ המשפטי הכושל את הדלת.