מה שלא ידעת על היום שאחרי הלידה

המלצת הרופאים לחזרה לקיום יחסי מין מלאים היא בטווח שבין 4 ל-6 שבועות מיום הלידה לאחר בדיקה של הרופא המטפל. זה גם הזמן המקובל בו הנשים חוזרות למהלך גוף רגיל. עם זאת, במקרים רבים ישנה רתיעה מקיום יחסי מין אצל אחד מבני הזוג או אפילו שניהם. הסיבות לכך שונות ומגוונות: 1. שינויים הורמונליים אצל האישה שעשויים לגרום לירידה או ההיעדר חשק מיני אצל האישה; 2. תהליך הריפוי הפיזי של אזור האגן והפריניאום גורם לכאבים וחוסר הנאה מיחסי מין; 3. עייפות פיזית: טיפול מתמשך בתינוק וחוסר שינה; 4. תדמית פיזית בעייתית מצד האישה כלפי עצמה גורם לחששות - הבטן המתדלדלת, המשקל העודף, כאבי טחורים, גזים, נפיחויות ועוד; 5. אצל הגבר - אירוע הלידה יצר רתיעה מקיום יחסי מין ואיבוד ה"סקס אפיל" של זוגתו בעיניו; 6. חשש מכניסה להריון - במיוחד אם האישה טרם חלה להשתמש באמצעי מניעה מתאימים. כל התופעות הפיזיות אמורות להיעלם בהדרגה תוך 4 עד 6 שבועות אחרי הלידה. במידה שאין הדבר כך, ברור שמומלץ לגשת לבדיקה לרופא ולשטוח בפניו כל בעיה שעלתה על-מנת לתת לה פתרון מהיר והולם. השינוי במבנה האישה בהחלט יכול לגרום לאיבוד הליבידו מצד שני הצדדים, אך הכנה ראויה למצב זה, שיתוף הדדי ואפילו הליכה לייעוץ בעניין יכולים לפתור גם סוגיה חשובה זו. לסיכום, צריך לזכור כי הריון הוא תהליך טבעי שגובה אגרה מגוף האישה וממערכת היחסים שלה עם בן זוגה בין אם לטובה ובין אם לרעה. החשוב הוא לדעת לאזן בין כל הדברים ולהכיר בכך שהריון הוא מצב מיוחד, הדורש היערכות מיוחדת והתמודדות שונה ולעיתים מורכבת. בכל מקרה, מרבית התופעות הפיזיות אמורות לחלוף לאחר שישה שבועות מיום הלידה. לכן, כל מצב חריג או מתמשך מעבר לזמן זה מחייב ייעוץ מיוחד.

לעיתים, במהלך ההריון ישנו אובדן שליטה על מתן שתן בגלל הלחץ של העובר על האזור. לאחר הלידה מצב זה לא אמור להימשך, אך ישנם מצבים, בעיקר בלידות נרתיקיות, בהן תהיה צניחה של רצפת האגן שיוצרת חוסר שליטה על מתן שתן. חזרה לפעילות גופנית ופיזיותרפיה של רצפת האגן עם תרגילים מיוחדים יכולים להפחית בצורה משמעותית את התופעות האלה.

ביוץ אצל אישה שלא מניקה יכול להתקיים לראשונה כשלושה שבועות לאחר הלידה. כך שאם אישה קיימה יחסים בתקופה זאת, היא יכולה להרות ללא הופעת הווסת בכלל. נשים המניקות, הביוץ הראשון יהיה מאוחר יותר, אבל אין להסתמך על הנקה כאמצעי יעיל למניעת היריון, אלא לפנות לקבלת אמצעי מניעה.

עקב שינויים הורמונליים החלים בגוף האישה לאחר הלידה, מאוד מקובל שהאישה חווה דיכאון קל לאחר הלידה ("בייבי בלוז"). הדבר בדרך-כלל חולף באופן ספונטני ואינו מצריך טיפול מיוחד. במצבים מסויימים, כשהדיכאון הוא עמוק יותר ולא חולף תוף מספר ימים עד שבועות, נדרשת כמובן התערבות מקצועית. ישנם מצבים בהם ההריון והלידה מעודדים הופעתן של מצבי דחק פוסט טראומתיים, שגם הם דורשים התייחסות מיוחדת ומקצועית.

כפי שנכתב לעיל, אחד השינויים המהותיים הוא רגישות השדיים, בעיקר כאשר האישה מניקה, אבל לא רק. הגודש בשדיים עלול לגרום לכאבים ותפיחות ואפילו לעלייה של חום גופך. כאמור, מומלץ להמתין עד לאיזון שיתקיים עם הרגלי ההנקה המתהווים. עם זאת, ישנם מצבים שחום הגוף עולה מעל ל-38 מעלות, מופיע אודם על השד, הפטמה כואבת בזמן ההנקה ומתפתחים חתכים שמקשים על ביצוע הנקה. אלו מצבים פתולוגים המחייבים בדיקת רופא. בעיה שכיחה נוספת היא שינוי גודל השדיים. נשים רבות מתלוננות על הפיכת השדיים ל"שקים תלויים ומרוקנים" לאחר הפסקת ההנקה ועיוות צורתם המקורית. גם כאן חשוב להדגיש, כי אין מדובר במצב סופי. במרבית המקרים, אחרי זמן מה, השדיים יחזרו למוצקותם, אם כי לעיתים נדירות ביותר יחזרו למצב שלפני ההריון. הדבר נכון גם לגבי צבען של הפטמות. לאחר ההיריון הפטמות הופכות כהות יותר (פיגמנטציה של הפטמות). מצב זה סופי ובלתי הפיך. סימני מתיחה ונקודות אדומות גם הם מוצר נלווה של הריונות רבים. שני אלו אומנם הופכים אחרי הלידה לפחות בוהקים, אדומים ובולטים, אך לרוב עדיין נשארים לתמיד כ"אות כבוד" להריון שהיה. קיימים קרמים שונים למריחה במהלך ההיריון ולאחר, אך בעקרון אין פתרון מעשי בדוק למניעתו. סוגיה אסתטית נוספת בהקשר של הבטן הוא גודלה ודלדולה הבלתי נמנעים לאחר הלידה. עניין זה ניתן לטיפול באמצעות פעילות גופנית מבוקרת בחלוף ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה. בעזרתם של תרגילים לחיזוק שרירי הבטן, בהחלט ניתן לחזור למצב הגופני שהיה לפני ההריון. גם הפס השחור הדקיק, עדות פיגמנטית להריון המתקדם שמופיעה בתחתית הבטן במהלך ההריון ("הלינאיה ניגרה") ייעלם לאחר הלידה. בצקות אחרי הלידה. לעיתים קרובות מופיעות בצקות ברגליים לאחר הלידה שהם תוצאה של שינויים הורמונליים. כמעט בכל המקרים, הבצקות תיספגנה תוך זמן של שבוע עד שבועיים לאחר איזונו של הגוף מבחינה הורמונלית ועודף הנוזלים יופרש בשתן.

לאחר הלידה ישנו באופן רגיל המשך דימום בכמות ההולכת ופוחתת עם הזמן. ההפרשה הדמית יכולה להמשך כשבועיים, ובהמשך הולכת ונעשית לבנה, שקופה עד שנעלמת לחלוטין בתקופה של כ-6 שבועות אחרי הלידה. מדובר בתהליך נורמלי שמביא לניקיון פנימי של הרחם, בניית הרירית מחדש וחזרת הרחם למבנה שלפני הלידה. חשוב לציין, כי ההפרשות לא אמורות להיות בעלות ריח רע או מרקם וצבע בעייתי. במידה שיש כזאת בעיה, היא יכולה להוות ביטוי לזיהום. ההפרשות גם לא אמורות להיות מלוות בתחושה של צריבה או שריפה. במקרים שתופעות אלו מתקיימות, יש לפנות לרופא ולא להמתין שיחמירו. ישנה אפשרות שמדובר בזיהום, כאמור, אך גם ישנה אפשרות לבעיה הורמונלית שיש לתת לה מענה רפואי.

בעיות קוגניטיביות של האישה בהריון מוכרות היטב בספרות הרפואית. הפגיעה העיקרית היא בזכרון לטווח הקצר. המונח המוכר הוא "מוח שלייה" - כלומר קשר שקיים בין קיום השלייה לבין מוח האישה. השינויים האלה חוזרים לתיקנם בשבועות ובחודשים שלאחר הלידה.

לאחר הלידה, גם אם הסתיימה ללא חתכים או קרעים, יש כאבים באזור תעלת הלידה שמקורם בהתכווצויות רחמיות של הרחם שגדל משמעותית במהלך ההריון. במשך השבועות הבאים, הרחם הולך ומתכווץ עד לגודל של אגרוף האישה. מדובר בתהליך שכרוך בכאבים, במיוחד בימים הראשונים. נשים מניקות סובלות מכאבי ההתכווצות במידה ניכרת כי בכל הנקה, יחד עם הפרשת הפרולקטין מבלוטת יותרת המוח, מופרש אוקסיטוצין, שהוא החומר הגורם להתכווצויות רחמיות (זו גם תרופה שנותנים בכדי לגרום לצירים או בכדי לגרום לכיווץ הרחם בכדי להפחית דימום). כאבים נוספים מקורם בתעלת הלידה, מהנרתיק ומהפריניאום אשר נמתחו בצורה מקסימלית כדי לאפשר מעבר של תינוק. במקרים מסויימים, נוצרים קרעים בתעלת הלידה ו/או מבוצעים חתכים מבוקרים לאפשר את יציאת העובר. דברים אלו גורמים לכאבים ממושכים, שריפויים עלול לקחת מספר שבועות. במידה שהריפוי אינו טוב, עלול להתפתח זיהום מקומי. מצב של כאבים מתמשכים מחייב בדיקת רופא וטיפול מתאים. גם חוסר איחוי של תפר, תפר שנפתח וכדומה, עלולים להביא לזיהום ולכאבים. בכל מקרה, הכאב המקומי באזור הנרתיק אמור לחלוף בטווח של ששת השבועות שלאחר הלידה. במקרים מיוחדים, בהם נעשו חתכים גדולים במיוחד, הכאב יכול להימשך אף מעבר לזה. אין להשתהות עם כאבים מעבר לטווח ששת השבועות, מכיוון שלפעמים דווקא שחרורו של תפר אחד על-ידי הגניקולוג בבדיקה פשוטה יכול להקל על הכאבים בצורה משמעותית. טחורים, עצירות וגזים - במהלך ההריון בגלל לחץ של ההריון הגדל על כלי דם בחלק התחתון של הגוף, יכולות להיווצר דליות ברגליים וגם טחורים שהם למעשה כלי דם וורידים מורחבים. הטחורים יכולים להיות גדושים בדם, מורחבים ואף להיהפך אדומים דלקתיים וכואבים. ברוב הפעמים תופעה זו תחלוף מעצמה. טחורים שאינם נעלמים כחודש וחצי אחרי הלידה, דורשים התערבות פרוקטולוגית. לגבי הרגלי פעולות מעיים - במהלך ההריון, עקב שינויים בפרוגסטרון, ישנה האטה בניע הטבעי של המעי ולכן ייתכנו מצבים של עצירות, גם אחרי הלידה. לכך נוסף טיפול בברזל שגם הוא גורם לעצירות. בדרך-כלל לא רצוי להשתמש בתרופות נגד עצירות ועדיף להשתמש בכלכלה עשירת סיבים.