ח"כ דוד רותם אמור להתמנות בקרוב לנציג הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים. השילוב בין תפקיד זה לבין היותו יו"ר ועדת החוקה אמור לתת בידיו כוח רב, ולהפוך אותו לאחד הגורמים המרכזיים במערכת המשפט. כבר לפני שמונה לוועדה לבחירת שופטים החל לקבל טלפונים משופטים המחפשים קידום.
"לא קיבלתי את זה בשמחה", אומר רותם, "התקשרו אליי שופטים שלא דיברו איתי שלוש שנים. מה פתאום הם מתקשרים אליי עכשיו? כל אחד רוצה להיפגש איתי ולהסביר. אמרתי: אני מצטער, למה אני צריך לפגוש אתכם? אתם רוצים לשכנע אותי שאתם ראויים? אתם לא יכולים לשכנע אותי שאתם ראויים בשיחה. אני רוצה לראות את קורות החיים, את פסקי הדין שכתבתם, לשמוע על המזג השיפוטי שלכם מעורכי דין שהופיעו בפניכם. זה לא קומבינות".
השילוב בין שני התפקידים ייתן לך מבט-על על מערכת המשפט בכללותה.
"זה מצוין, ואם היו מציעים לי במקביל להיות גם מנהל בתי המשפט, אולי זה היה יותר טוב. כאשר אני אעשה את הפיקוח על מערכת בתי המשפט, אני אגיד לעצמי: אתה בא בטענות כשאתה זה שמינית את השופטים האלה. זה רק יכול לשפר את המצב, כי אני אדע שצריך לרסן את הביקורת שיוצאת לפעמים מפרופורציה. בסופו של דבר, הממנים הם רק בשר ודם וגם הם יכולים לטעות. לכן, כשהתפקידים האלה מאוחדים, תמיד יותר טוב".
הרקע הדתי שלך יבוא לידי ביטוי באג'נדה שלך לגבי מינוי שופטים?
"האג'נדה שלי היא שמדינת ישראל היא ערך דתי, ולכן אני אפעל להגן עליה כמו שאני מגן על הטלית והתפילין שלי. אני אמנה שופטים שיהיו טובים למדינת ישראל, שיהיו בעלי מזג שיפוטי, שיהיו בעלי ידע. אבל אני לא מתכוון למנות אנשי ימין או אנשי שמאל, דתיים או לא דתיים. הכיפה על הראש לא תהיה פרמטר בשיקולים".
רותם מגדיר עצמו "מתנחל" ונשמע שהוא גאה בכך. ב-22 השנים האחרונות הוא מתגורר ביישוב אפרת שבגוש עציון, בעברו שימש בתפקיד היועץ המשפטי של מועצת יש"ע, וגם כתובע צבאי מטעם המפקד הצבאי ביהודה ושומרון. בגיל 60 יש לו חמישה ילדים ושמונה נכדים - ועוד שניים בדרך.
בינתיים, הצליח רותם לעורר סערה, שזכתה לכותרות ראשיות, בשתי הצעות חוק שהעלה - חוק הנאמנות, לפיו יתחייב כל אזרח במדינה להביע אמונים למדינה היהודית ולחוקיה, ו"חוק הנכבה", שיאסור על קיום הפגנות ותהלוכות מחאה לציון האסון הפלשתיני שבהקמת מדינת ישראל - ביום העצמאות.
"אין ספק כי העובדה שאני מתנחל תבוא לידי ביטוי בתפקידי כיו"ר ועדת החוקה", אומר רותם. "אני אנסה להעלות את הבעיה של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, את היחס של המערכת אל המתנחלים, שלעיתים יוצא מכלל שליטה".
טוענים שאין מספיק אכיפת חוק כלפי יהודים בשטחים ואתה טוען לאפליה של המתנחלים דווקא?
"במפורש כן. בואו נבדוק כמה בתים יהודים נהרסו בחמש שנים האחרונות וכמה בתים ערבים נהרסו. אם תבדקו את פסיקת בית המשפט תראו כי כשמדובר בהתיישבות יהודית ניתן צו על תנאי וצו ביניים, וכשאתה בא עם אותן טענות לגבי בתים של ערבים, אז אומרים 'צריך לדון וצריך לראות', ועד היום לא ניתן צו. עשיתי פעם את התרגיל הזה - לקחתי עתירה שהוגשה נגד התיישבות יהודית, העתקתי אותה מלה במלה, פרט לשמות, באחת היה צו ובשנייה אני ממתין עד היום".
זה נשמע כמו שפיטה פוליטית.
"אתם אמרתם".
אתה חושב שמערכת המשפט לא צריכה לעסוק בנושא המאחזים הבלתי-חוקיים?
"מה זה מאחזים בלתי מורשים? יישוב קיים כבר 30 שנה ואין בו תוכניות מאושרות, משום שהממשלה לא פעלה לאישור התוכניות. הממשלה בנתה ביישובים האלה ומכרה לאנשים בתים, והתוכניות שוכבות על שולחנה לפעמים שנה או שנתיים ואין החלטה. במקביל, הממשלה יודעת שיש בנייה בלתי חוקית מסיבית גם בגליל, בנגב וגם ביהודה ושומרון, של ערבים. וכשמגיעים לבית המשפט היא אומרת ש'יש סדרי עדיפויות'. זה לא שלטון חוק, זו לא אכיפה זהה. זו אפליה פוליטית מטעמים פוליטיים. השימוש של שר הביטחון בשלטון החוק זה צביעות וציניות".
גם היוזמה של חקיקת חוק הנאמנות היא חלק מתפישת עולמך?
"באתי לכנסת בגלל ההגנה על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, ציונית ודמוקרטית. באתי עם אידיאולוגיה לשמור על המדינה היהודית והציונית היחידה, גם בשביל הדורות הבאים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שזו תהיה מדינת כל אזרחיה או מדינה ככל המדינות".
כלומר, הקונפליקט בין היותה של המדינה יהודית למדינה דמוקרטית נפתר באופן די ברור לדעתך.
"בנושאים מסוימים יש מתח. מבחינה דמוקרטית, בספרים, חוק השבות הוא בעייתי, כי הוא מפלה לרעה או מפלה לטובה. אבל גם הפרשנות שלנו למושג דמוקרטיה אינה נכונה. דמוקרטיה זו צורת שלטון. בגלל שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כתוב שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, על המלה דמוקרטית בנו מי יודע מה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית שמשטרה דמוקרטי. אף אחד לא התכוון שעל הדמוקרטיה יבנו את כל העולם. אני רוצה לשמור על המדינה כמדינה יהודית, ואם זה סותר את הדמוקרטיה, אז הדמוקרטיה מבחינתי היא שיטת משטר. היא משנית ליהודיות, בהחלט".
האם חוק הנאמנות שאתה מציע הוא דמוקרטי?
"מהי מדינה? זו עמותה או חברה שאנחנו מסכימים לקיים יחד. זו איננה גזירת גורל. כדי שנוכל לחיות יחד, אני לא מבקש מהם לשיר את התקווה או להניף את הדגל, שום דבר. אני מבקש שיכירו בה כמדינה יהודית ויצהירו על נאמנותם".
יחתמו רק עולים חדשים או כל אזרחי המדינה? מישהו יעבור דלת אחר דלת ויחתים?
"יחתמו כל אזרחי המדינה. אני לא זקוק להצהרה הזו. היא תישאר מדינה יהודית תמיד, אבל מי שרוצה להיות שותף שלי במדינה הזו, צריך להסכים לעקרונות".
האם נכון להציע את זה בזמן שהדו-קיום ממילא שברירי כל כך?
"אני לא מאמין בדו-קיום. אני אינני עומד דום כששרים את התקווה כדי שבאותו הזמן מישהו יכייס לי את הארנק. ההשלכות של החוק ברורות לי לחלוטין".
ההשלכות הן שלא יהיה ייצוג בכנסת לציבור שיש לו היום יותר מעשרה מנדטים ושהציבור הערבי יתסוס ויתקומם.
"אתם טועים. לא כל ערביי ישראל הם כאלה. צריך לתת להם את כל השוויון שבעולם אם הם אזרחים נאמנים של מדינת ישראל. בכל מדינה נורמאלית יש אזרחים ויש תושבים. גם כתושב מגיעים לך שירותים, אבל לא תוכל לבחור לכנסת. יש מחיר למדינה הזו. שילמנו עליה יותר מדי דם. אני לא מבין את אלה שמוכנים שיתפוצצו 50 איש באוטובוס והעיקר שלא ייפגעו זכויות האדם".
חוק הנכבה לא פוגע יותר מדי בחופש הביטוי? זה לא חוק של משטרת מחשבות?
"לא. תחשוב על מה שאתה רוצה, הדבר היחיד שהוא שלא תצא בפומבי בתהלוכות, הפגנות או הצהרות ותציין את זה כחוק הנכבה, ביום העצמאות. אתה לא תקרא ליום העצמאות שלי נכבה. תעשה את זה שבועיים אחר כך או שבועיים קודם. אם קרה להם אסון, זה לא היה ביום הקמת המדינה, זה קרה ביום שהם החליטו לא לקבל את החלטת החלוקה ולהילחם בנו. שיכריזו על היום ההוא כיום נכבה. אין לי בעיה שיהיה להם נכבה 362 יום בשנה, רק לא ביום העצמאות. אם הם לא היו אזרחי המדינה, לא היה אכפת לי. אבל האם מישהו היה מעז להכריז בארה"ב על ה-4 ביולי כיום אבל? למשל האינדיאנים? אני מודיע לכם, גואנטנמו היה פועל שעות נוספות. לא היו נותנים להם לעשות את זה. ראיין אותי כתב של הבי.בי.סי בעניין הזה. אמרתי לו שב'הייד פארק' מותר לדבר על הכל, עד הרגע שתגיד מלה אחת נגד המלכה. באותו רגע אתה עף משם כמו טיל".