ההצהרה, אשר נמסרה לידיו של הלורד וולטר רוטשילד, ניתנה בעקבות הצעה שהוגשה לממשלת בריטניה על-ידי ד"ר חיים ויצמן בשיתוף עם ההנהגה הציונית בבריטניה. הצעתו של ויצמן כללה את הדרישה להכיר בזכות העם היהודי על ארץ ישראל ובזכותם של יהודים לעלות אליה, וכן להעניק מעמד מוכר למוסדות התנועה הציונית בארץ ישראל. את נוסח ההצהרה אישר הקבינט הבריטי ב-31 באוקטובר 1917.
הצהרת בלפור כללה הכרה בהקמת "בית לאומי" ליהודים בארץ ישראל. במשתמע גם הכירה ההצהרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה.
מסמך המנדט של חבר הלאומים משנת 1922, שאישרר את החלטות ועידת סן רמו, כלל הצהרה זו ככתבה וכלשונה (מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית).
משמעותה העיקרית של הצהרת בלפור הייתה בכך שתוכנה הובן על-ידי העולם היהודי והלא-יהודי כהבטחה להקמת מדינה יהודית. בלפור עצמו קבע, שבועיים אחרי מתן ההצהרה, כי ארץ ישראל צריכה להיות "המולדת היהודית".
אחד ממשפטיו הידועים היה: "הציונות צודקת או לא צודקת, רעה או טובה, היא יונקת ממסורת של דורות, מצרכים בהווה ומתקוות לעתיד, והיא בעלת חשיבות עמוקה פי כמה משאיפותיהם ומדעותיהם הקדומות של 700 אלף הערבים היושבים בארץ עתיקה זו".
קצת יותר מתמוה, והייתי מגדיר זאת כתעודת עניות למנהיגינו בדור הזה, שכעבור 100 שנה להצהרת בלפור ו-61 שנה להגשמת חזונה בפועל, בכינונה של מדינת ישראל, הוצב פתאום סימן שאלה, אם ארץ ישראל ההיסטורית היא ה"מולדת היהודית".
70 שנה לאחר פרסום הספר הלבן המנדטורי השישי והחמור מכל קודמיו, שקבע הקמתה של מדינה דו-לאומית תוך עשר שנים וגזר על צמצום דרסטי של עליית יהודים לארץ והגבלת רכישת קרקעות, בטענה "כי לערבים ריבוי טבעי מהיר והם זקוקים לשטח". אותו "ספר לבן" (שכונה על-ידי בן-גוריון "הספר השחור") והיה אחד הגורמים החשובים ל"מרי היהודי" שקדם למלחמת הקוממיות והחיש את כינונה של מדינת ישראל - מי היה מפלל, שיקום נשיא בארצות הברית, המעצמה הדמוקרטית הראשונה במעלה, ולא זו בלבד שיתבע לאסור "רכישת קרקעות על-ידי יהודים" במדינתם הריבונית אלא גם ידרוש להרוס יישובים שכבר קמו, ואם לא די בכך, הוא גם אוסר בנייה בחלק מהיישובים לצורך הגידול הטבעי, דהיינו, בעוד הספר הלבן המנדטורי גזר על רכישת קרקעות, נשיא ארצות הברית גוזר על צמצום הילודה הטבעית באותם יישובים.
וממשלת ישראל הריבונית מתחבטת, אם לקבל את תביעותיו של הנשיא המכובד או לדחותן!
כדבר הזה עוד לא נשמע, כדרישות האלו לא היה מעז שום נשיא, כל יכול כאשר יהיה, להשמיע לפני שליטיה של המדינה הנחשלת ביותר על פני כדור הארץ, ואצלנו עוד מתלבטים, אם לקבל את דרישותיו, בחלקן או במלואן!
האם איבדנו כל שמץ של כבוד לאומי, אדוני, ראש הממשלה, בנימין נתניהו?