על מספר הצעות יעילות ניתן ללמוד מספרו של ווינדי דריידן "להתגבר על הכעס" (הוצאת עלה), ומהספרים כמו של רוס גרין "ילד פיצוץ" (הוצאת "עם עובד" ו"ילד דינמיט" (הוצאת אמציה). ילדים יותר צעירים יכולים גם ללמוד באמצעות תיווך של ההורה מהספר "כועסים מה עושים?" בעריכת שולה מודן (הוצאת מודן).
הינה ארבעה שלבים יעילים בהתמודדות עם כעסים:
1.
להבין את הטריגרים (הגורמים המפעילים) ותוצאות הכעס. לא תמיד הילד מודע למה "מפעיל" אותו במצבי כעס ופעמים רבות אינו חושב על ה"תוצאה" או המחיר שישלם בעקבות התפרצות כעס. לעזור לילד ללמוד על היתרונות שהוא משיג או מנסה להשיג במצבי כעס, וללמד אותו כיצד יוכל להשיג אותם בדרכים יותר מקובלות מבחינה חברתית, ועל העדיפות של השגת אותם יתרונות ב"דרכי שלום": אנשים מקשיבים לו יותר, תחושת הנאה וגאווה כאשר הכעס אינו יוצא משליטה, תחושת ערך עצמי גבוהה יותר מבלי לוותר על דרישותי וציפיותי;
2.
ללמוד לזהות את הסימנים הפיזיים לפני התפרצויות כעס. מה קורה לילד בגוף כשהוא מתחיל לכעוס? היכן הוא מרגיש את זה? עם ילדים צעירים יותר ניתן לצייר את דמותם והם יכולים לצבוע באדום את המקומות בהם הם מרגישים את הכעס. זיהוי מוקדם של "תמרורי אזהרה" ומודעות להם יוכלו לסייע לילד לנסות ולהתמודד עם הכעס לפני שהוא מתפרץ;
3.
ללמוד להירגע במצבי כעס ולחץ. למשל, לתאר את המצב או המקום במושגים ניטרליים ולא טעונים ("המורה לבשה שמלה אדומה" במקום "המורה לבשה את הצבע המגעיל והמעצבן הזה"); או להחליף פעילות שמעוררת כעס (משחק מחשב מסויים, גם אם הוא מעניין) בפעילות שמאפשרת הנאה ורגיעה (סרט אהוב, משחק שקט). לספור עד 10 לפני שאתה פועל; להימנע או לצמצם מפגשים עם ילדים שמעוררים בו כעס או תסכול, או לצאת (פיזית) ממצב שבו הוא עלול להתפרץ (כן, מותר לעזוב משחק בגומי או בכדורגל באמצע, ואפילו רצוי לפעמים); מוזיקה מרגיעה גם משפרת מצב רוח ומסייעת להפגה של מתחים וכעסים. גם נשימות הרפיה יכולות מאוד לסייע לילד במצבים אלה (לדוגמאות והסברים נוספים כדאי לקרוא באתר של ד"ר ברוך אליצור);
4.
ללמוד אסטרטגיות כיצד להתמודד עם כעס בעתיד. לעזור לילד או למתבגר להבין כיצד הכעס משפיע על בריאותו או על קשריו עם אחרים; להציע לו לשאול אחרים שמתמודדים טוב יותר עם כעסים מהן האסטרטגיות בהן הם משתמשים ולנסות את רעיונותיהם; ללמד אותו לבחור פעילויות שגורמות לו יותר הנאה ורגיעה ופחות תסכול והצפה רגשית; ללמוד כיצד לתקשר באופן תקיף (אסרטיבי) ולא תוקפני (אגרסיבי).