הזהות הלאומית איננה העם היהודי

משמעות "לאום" לאום, לפי התפיסה הפועלת בעולם, הוא חבר האנשים הנמצאים בטריטוריה שבה חי הלאום, שאחדותה של הטריטוריה חשובה להם, והם מקיימים בה או שואפים לקיים בה ממשלה משלהם. התרבות וההיסטוריה אינם תנאי קודם להקמת לאום ולקיומו. יש שהם נוצרים עם הקמתו, וייתכנו גם טעמים אחרים. ‏השתייכות כל אזרחי המדינה ללאום המדינה מבטיח את השוויון הקיים בין כל האזרחים. לפי הכנס האירופי 1997: ‏"לאומיות פירושה הקשר המשפטי-החוקי בין האדם ובין המדינה, ואין הוא מציין מוצא אתני של אדם". כל אזרח שייך ללאום המשותף האחד, הוא "לאום המדינה". כל האזרחים הם "בני הלאום" ושום אדם לא יירשם, ולא יופלה על-פי החוק בגלל מינו, דתו, מוצאו, או צבע עורו. כך כמובן בדמוקרטיות המערביות. ‏ביסוד האו"ם ב-1945 הוכרז כי החברוּת של המדינות באו"ם היא של האנשים הכלולים בכל אחת מהאומות החברו‏ת באו"ם‏. כל מדינה, כולל ישראל, מייצגת באו‏"ם את כל האזרחים שלה, וגם את היהודים שבמדינתה. להיות יהודי פירושו לראות עצמו שייך לדת היהודית, ולא ל"לאום יהודי". גם בישראל החוק קובע שיהודי הוא "מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". "העם היהודי" איננו לאום אלא דת. ‏ ‏בברית המועצות וביוגוסלביה המאוחדת היה האזרח רשאי לבחור בין לאום המדינה שהוא גר בה, ובין הלאום של אחד מהוריו. יש בזה מיסוד ההשתייכות למוצא. אבל האזרח עצמו קבע לאיזה לאום הוא שייך. בגישה גזענית השלטון מבדיל בין בני האדם "לפי הדם", ומחליט על-פי המוצא מי שייך ללאום המדינה ומי זר. כך במשטר הנאצי וכך במשטר הישן של דרום אפריקה. ‏‏אבל יש קבוצות בני אדם שהחלוקה ל"דת" ו"לאום" אינה מתאימה להם. ‏בשלטון הטורקי הוכרו "מילאטים" - קבוצות אתניות בעלות דת מיוחדת. לא רק לפי הגדרת "לאום" אלא גם לפי משמעות "מילאט" אין "לאום יהודי". הקמת הלאום הישראלי ‏מכריזי העצמאות ידעו שהעולם מחולק ללאומים ולא למילאטים, ושהלאום שישראל מייצגת הוא "לאום מדינה". בפקודות הראשונות נקבע שהערבים הנמצאים בשטח מדינת ישראל שותפים בהקמת המדינה, ושהם ישותפו במועצת המדינה הזמנית, ובממשלה הזמנית. ‏ ‏ על יסוד פרסומים אלה החליט האו"ם שהלאום הישראלי רוצה ויכול לקיים שוויון מלא לכל אזרחיו - וקיבל את ישראל כחברה באו"ם (11 במאי 1949). ‏לאום ומילאט היום ‏אבל מאותו רגע השתלטה התפיסה היהודית, האתנית-דתית, הקובעת שיהודי ישראל הם רק חלק מ"העם היהודי". נחקקו חוקי אפליה וניתנו זכויות יתר למילאט היהודי. השינוי היחידי - למילאטים הישנים התחילו לקרוא בשם המכובד "לאום". ‏ ‏בכל זאת ה-Nationality של אזרחי ישראל היא ישראלית. ה"פתרון" שהשלטונות מצאו - לתרגם בדרכון את nality‏Natio בתור "אזרחות" הוא הטעיה ("אזרחות" (Citizenship =.‏ למעשה, גם בישראל האמנה הקיימת בין האזרח ובין המדינה היא "אמנה לאומית": ה"ביטוח הלאומי", בתי החולים "לאומיים" ולא "מילאטיים", תשלומי לידה – לא לפי ה"מילאט"; גימלאות - על בסיס הלאום המשותף, קצבאות ילדים, המיסים החלים בשווה; הוקם גם "שירות לאומי", ואפילו "ליגה לאומית" בכדורגל, הכול לא על בסיס מילאטי. ‏גם חוק שירות הביטחון חל בשווה על כל אזרח, ולא על המילאט היהודי. יש סידור מתוחכם המאפשר לקצין הגיוס לא לקרוא לכל הישראלים חייבי הגיוס למלא חובה לאומית זו, וכך לשמור על האפליה. התפיסה הכנענית ‏גם לפני העצמאות הייתה שאלת הזהות הקיבוצית מנקרת בלב דורות הצעירים‏. התפיסה הכנענית ראתה בהכרזת העצמאות התחלה חדשה בתולדות הארץ וקראה "להתחיל מאלף", ולא כהמשך של ההוויה היהודית. ‏הכנענים האמינו שכמו בכל ארצות ההגירה, גם בארץ ישראל נוצר לאום חדש המורכב מצאצאי המהגרים ומבני הארץ הוותיקים. "העם היהודי" הוא עדה אתנית-דתית, ולא לאום. על יסוד ההזדהות עם הארץ והשפה, הכנענים קראו לו "לאום עברי" הכולל את כל יושבי הארץ, בלי הבדל דת או מוצא אתני. זוהי התפיסה המודרנית של הלאום. היא השלטת במגילת העצמאות ובפקודות הראשונות של ישראל. כל החרפות כלפי הכנענים נובעות מן הפחד מהפשטות והבהירות של הפתרון הכנעני, אבל היום השם "עברי" עלול להיתפס כמכוון רק לחלק מהאזרחים. לאום ישראלי "לאום ישראלי" הוא השם הטבעי ללאום שלנו. גם הדרכון הישראלי מעיד, באנגלית, שלאום המדינה הוא ישראלי, כמו בדרכוני מדינות אחרות המעידים על ה-Nationality של בעליהם. הלאומיות המשותפת לכל בני לאום המדינה מחייבת השלטת שוויון מלא והפסקת האפליה כלפי לא יהודים, כלפי ערבים, כלפי רוסים, כלפי מהגרי עבודה. הדת היהודית מעוניינת לשמור על בדֵלותה מכל מה שאינו יהודי, אבל גם בכל העולם היהודים שייכים איש איש ללאום המדינה שלו, והיותם יהודים פירושה חברוּת בקבוצה דתית. הגדרת לאום המדינה של ישראל כ"לאום יהודי" מסכנת את כל היהודים בעולם והופכת אותם לזרים במדינותיהם. ובישראל - ההתבדלות הנכפית בכוח החוק פוגעת בלאום הישראלי. הכינוי "לאום" למילאטים הוא סכנה לחברה והופך אותה לרב-לאומית. ‏לא תיתכן מדינה שבעליה הוא מילאט אמורפי המורכב מבני לאומים זרים המפוזרים בעולם כולו, כי הרי זה הוא "העם היהודי". המשטר הדתי-אתני אינו מצרף אליו לא-יהודים, ודוחף אותם לפזול לעבר כוחות אנטי ישראלים. משטר מסתגר ודוחה לא יוכל להחזיק מעמד. החלל הלאומי יתמלא על-ידי לאום מדינה אחר. בעת מצוקה ימצאו להם בני הדת היהודית בחלקם מקום אחר בקרב קהילות יהודים על פני כדור הארץ. היהודים הנותרים ייאלצו לקבל את מרותו של לאום זר כאזרחים נסבלים בתוך חברה לאומית שקשה היום לדעת מה יהיה אופייה.