בכתבתה סוקרת אמירה לם את מגוון עיסוקיה הכלכליים והרוחניים של אריסון: ביד אחת היא מגדילה את שליטתה בבנק הפועלים, ובידה השניה מנווטת יוזמות חברתיות אשר טבולות במנה גדושה של רוחניות ("יום מעשים טובים" "השלום מתחיל בתוכי", ועוד). לשיטתה "היא רוצה להוביל משהו, ואת זה אפשר לעשות אך ורק דרך מקומות של השפעה". כך למשל יזמה תפנית בחברת 'שיכון ובינוי' והיום הבנייה שם הרבה יותר ירוקה והרבה פחות מזיקה לסביבה.
הכתבה מסתיימת במוטו של אריסון "לכל אחד מאיתנו יש את היכולת לשנות, והשינוי מתחיל בתוכנו". אך האמנם לכל אחד מאיתנו יש את היכולת לשנות? אריסון אשר נולדה לתוך עושר עצום ואשר זכתה בשליטה בנתחים מהשוק בישראל, יכולה לדבר. מהי "יכולתו לשנות" של האדם אשר נאבק בקשיי משכנתה (ואשר למשל, הבנק ממהר לממש את המשכנתה שלו בלא לאפשר לו את ההזדמנות להתגבר על המשבר בדרך שלו, לדוגמא, על-ידי הארכת פרק הזמן אשר בו הוא יכול למכור את הדירה, פריסת ההלוואה מחדש וכדומה), בקשיי פרנסה, בגובי חובות (כאלו העובדים עבור הבנק), בשחיקת הזכויות של העובדים?
דומה כי כתבתה של
לם מציגה לנו חזון נוצץ אשר מקנה את אותה תחושת נינוחות וכמיהה לחיים טובים אשר משתקפת מאופרות סבון, אך נעדרת תשובות לשאלות מטרידות: האם פילנטרופיה פרטית אינה מוסרת את ההכרעה בסדרי עדיפויות חברתיים לגחמותיהם של בעלי הון בודדדים? האין
ההפרטה והענקת השליטה בנכסים ציבוריים לאנשים וגופים פרטיים מותירה את זכויותיו הסוציאליות של הציבור שבויות בגחמותיהם של 'מלאכים מטעם עצמם מעולם העסקים'?
בעוד שכאשר עולם העבודה או המקרקעין נשלט או מפוקח בידי המדינה, הזכויות הקרקעיות או הסוציאליות של פרטים בציבור מעוגנות בתקנונים נוקשים, הרי ככל שהשליטה תועבר יותר לידיים פרטיות, כך שליטתו של האדם על סביבתו (באמצעות נגישותו לעיצוב המרחב התכנוני דרך יכולתו להשיג השגות בועדות לתכנון ובניה) או בעולם העבודה שלו (על-ידי יכולתו להתאגד, לשבות או לתבוע את זכויותיו בבתי דין לעבוה) תהפוך תלויה יותר בגחמות טוב הלב של העשירים.
גם אם כוונותיה של אריסון טהורות (ובהחלט דבריה משדרים קו מחשבה חדשני, וניסיון כנה לשלב חזון חברתי בעולם עסקי), השאלות המטרידות של הפקרת הטוב הציבורי לרצונם הטוב של בעלי ההון אינן נשאלות, והכתבה מחניפה, ומתעטפת בשתיקה מתקתקה ונינוחה אל מול מה שהיו יכולות להיות שאלות חקרניות מטרידות. פרשת פיטורי 900 העובדים בבנק הפועלים מלפני כמה שנים, אשר עמדה בסתירה גמורה לכל החזון הרוחני, נותרה בכתבה זו, אשר נמנעה מלהעלות שאלות הנוגעות להפרטה ולשליטה פרטית בסדרי עדיפויות ציבוריים, בלא מענה.
באופן דומה גם עמידתה של אריסון מאחורי גלזר, אשר הורשע במעשים מגונים בעובדות, מעשים אשר מנוגדים לכל תפיסת עולם רוחנית אשר מבקשת לכבד את האוטונומיה של הזולת ולא לפרוץ אותה בכוח, נותרה בלא מענה או דיון בכתבה.