אינני מצפה שראש ממשלת ישראל יפעל כל היום וכל הלילה לשחרור שבויינו, יש לו (לכאורה ובפועל) דברים אחרים לקדם, בסדרי העדיפות שלו יש נושאים דחופים עשרות מונים מטיפול בנושא אחד ויחיד – שחרור של שבוי.
הגרעין האירני מהווה סכנה חמורה יותר לקיום המדינה והעם היהודי;
הגרעין הסורי (ככל שקיים), גם כן;
הטילים הקונבנציונלים והבלתי קונבציונלים הסורים מהווים סכנה חמורה ביותר לקיום המדינה והעם היהודי;
רמת החינוך מסוכנת יותר;
המשבר הענק בלכידות החברתית מסוכן יותר;
פערי הענק בתחום החברתי/כלכלי;
השחיתות, ומגינים עליה בחירוף נפש מקרב גורמי השלטון וההון;
רמת העיתונות ויושרתה העקומה;
בית המשפט העליון;
תאונות הדרכים ומניעתן, או לפחות צמצום היקפן ומידת הנזק שלהן.
כל אלה ואחרים עומדים גבוה יותר בסולם הנושאים לטיפול של ראש ממשלה. אך ראש ממשלה לא נבחן רק על סמך פועלו האישי, כי הרי, מנהל, על-פי התיאוריות המקובלות, הוא בעצם מובטל אשר לאחר גיבוש הצוות "הנערים משחקים לפניו" והוא יכול לשחק שש בש.
היה לי העונג לעבור כמה תרגילים עם יה'יה האיש היקר, האלוף, מפקדי הנערץ האלוף העולמי יורם יאיר. הוא בא לתרגיל עם מכנסי טייבס, חולצה סגורה על 3 כפתורים וחזה עטור שיער ג'ינג'י בולט החוצה, שרשר זהב דק ועדין על צווארו. שרוולים מקופלים דק דק מבליטים את שרירי הידיים, כאילו מדובר בפושטק מהרחוב.
נותן כמה הנחיות לרמ"ט ולסגן, הנהג שלו (שנראה יותר אלוף מ-יה'יה), פורש את השש בש, קפה שחור על האש, כוסות של בדואינים, וככה הם משחקים כמעט כל התרגיל (ומדובר בתרגיל שאורך מספר ימים ועולה הון עתק למשלם המיסים הישראלי).
מדי פעם יה'יה עולה לנגמ"ש של החפ"ק, יוצא לשטח ומשקיף, וחוזר לשחק שש בש.
במסגרת תפקידי באותם תרגילים יכולתי לסייע ליה'יה על-מנת שיראה גם קצת מעבר לאופק.
אחרי כל מארס שהיה 'תוקע' לנהג שלו, ומשוויץ בפני כולם, היה סר לשולחני ומחפש את מה שכל האחרים לא חיפשו. וכאשר הוא מצא, מספר ימים לאחר תחילת התרגיל (או יותר נכון כשלא מצא), הוא חדר בפעם הראשונה לרשת הקשר, הזדהה "רשת ____ כאן קודקוד" (כולם הכירו את קולו ונוצרה דממת מוות ברשת), נתן מספר הוראות קצרות לכוחות, והכריע את הקרב ואת המלחמה כולה, כמעט ללא נפגעים.
יה'יה לא עשה זאת רק בתרגילים, יה'יה בא לתרגילים עמוס ניסיונות אישיים במלחמות האמת.
מי שלא מכיר את הקשיים של יה'יה במלחמת יום הכיפורים, ואת הצלחותיו עם הגדוד של אברוצקי במלחמת לבנון הראשונה, לא יבין איך נבנה האיש המיוחד הזה.
אצל יה'יה אומרים קשה במלחמה, קל בתרגילים כי יה'יה הוא אומן מלחמה, והחזרת שבויים ואסירים היא חלק מאותה מלחמה.
אבל לא על יה'יה אני מדבר, סתם נסחפתי.
אני מדבר אליכם, הקוראים, אני ואתם אחראים לכך שגלעד לא בבית. אנחנו אחראים כי אנו רואים בראש הממשלה כאחד שצריך לעשות הכל, ואם ראש הממשלה הוא גם אנטיפט, אז הוא גם מלמד את תורתו העקומה, והמסלידה ברבים, ואנחנו באים אליו בטענות, ומנקים את מצפוננו.
ימים על גבי ימים הפגינו תושבים מול ביתו של ראש הממשלה בגין, הם תלו מול הבית את מספר החיילים שנפלו בלבנון.
מול הבית של כל אחד מאתנו, צריך לתלות רק מספר אחד, אותו אחד שעלול למות אם עם ישראל לא יגאל אותו משביו.
והחזרה מהשבי לא תהיה באמצעות מובראק, ולא באמצעות ראש המודיעין שלו, ודאי לא בתיווכו של מלך ירדן, אלא במו"מ ישיר וגלוי עם החמאס.
בתמורה למו"מ כזה הם יירדו קרוב לוודאי בדרישות שלהם בנוגע לאסירים/עצורים שלהם.
זה יסבך אותנו עם אמריקה.
יהיו כאלה, אפילו בשמאל, שיעקמו גבה. הם יאמרו שיש לנו קווים אדומים, יש לנו טאבו, אבל על כולנו להעדיף חצייה של קווים אדומים מאשר קווים אדומים אחרים עקובים מדם.
עם ישראל כאילו איבד ממקוריותו, הוא שכח את מה שיה'יה ינק משד אמו, שהניצחון של עם לבדד ישכון, הן בקרבות, הן במלחמות, והן כאשר יש שבויים בידי אויבינו המרים ביותר, מבוסס על זיהוי עקב האכילס של האויב, הנקודה החלשה שלו, ממש ממש כמו סיפורם של דוד וגוליית (אשר בוטא באופן מאוד מאוד דרמטי ונוגע ללב בסרט "רודף העפיפונים").
ועקב האכילס של החמאס בכל הקשור להחזרתו של גלעד שליט, הוא לדעתי מו"מ ישיר ופומבי בין ישראל לחמאס, ואין כמו יה'יה לנהל אותו, ולהביא הביתה ילד כמעט אבוד, מתוך ידיעה שלא כל הילדים חוזרים, כולל לא בתו של יה'יה אשר התרסקה אל צלע הר עם מפקדת טייסת מסקרי"ם בליל סער, אבל הילד הזה הוא הוא התמורה לכל אותו דם שנשפך על תקומתה של המדינה.
הילד שאם ימות, אף אחד מאתנו לא יוכל לסלוח לעצמו.
המו"מונולוג שמנהלת המדינה בנוגע לגלעד שליט שווה לתחת, אין לנושאים ולנותנים סמכות לבצע את הנדרש, ואם יקבלו סמכות, לא יידעו איך למלא משימתם.
רק אנשי המגל והחרב, אנשי ספר ורומח, רק הם היודעים על בשרם את מחיר הדם, ואת כוחה של המילה - יישבו בסלון של החמאס, יסתכלו להם בעיניים ויביאו את גלעד הביתה.