פרופ' ברנרד האריסון הזכיר בהקשר של הדיון באנטישמיות, כי אם אתה הולך לאכול עם השטן – קח איתך כף עם ידית ארוכה. הבעיה היא שבישראל הצפופה אתה יכול לנהל מגעים עם המקל הכי ארוך, ועדיין תתחכך באפו של גדעון לוי, של יוסי שריד, או בישבניהם של עדי אופיר וחיים דעואל לוסקי הידוע גם כיעיש רעואל סטוצקי.
"בשנות ה-60' התגבשה התפיסה, שלכל דעה קדומה יש אותו מקור" - פתח האריסון את הרצאתו. "הגזענות, הסקסיזם, האייג'יזם (אפליה נגד קשישים), האליטיזם וכו'. והסיבה לכך, לפי התפיסה הזאת, היא האינטרס הקיים לשמור על מבנה הכוח". האריסון הוא אחד החוקרים הבולטים בתחום האנטישמיות. ספרו "עלייתה המחודשת של האנטישמיות – ישראל, היהודים והליברליזם" יצא לאור בשנת 2006.
"כך יוצא, שהאינטלקטואלים רואים באנטישמיות רק עוד ביטוי של גזענות. מדובר בהתבוללות של האנטישמיות בתוך הגזענות. אסור אפוא להדיר יהודים משום מקום ומוסד. ואז בא הטיעון, שאם היהודים מעלים שוב את נושא האנטישמיות – הם עושים זאת מתוך אינטרס פוליטי. ההתנגדות לכך נובעת מהטענה, שהדיבור על האנטישמיות גורם לדחיקה והדרה של מצוקות 'האחרים' האחרים.
נימוק נוסף בא להאשים את היהודים שהם בעצם מקור האנטישמיות, בכך שהם תופסים את עצמם כעם הנבחר. כך יוצא שהיהודים הם כאילו אדריכלי ההדרה של עצמם מהכלל האוניברסלי השוויוני, וכיוצא בזה הם גם אדריכלי האנטישמיות עצמה. גזענות היא הרעיון המתנגד לחברה המכלילה. הציונים, לפי התפיסה שנוסדה בשנות ה-60', מייצגים רצון לייחודיות ויציאה מהכלל (לכן הם גזענים)".
האריסון הוא ג'נטלמן אנגלי המדבר במהירות במבטא מהוקצע, לבוש חליפת בז' ומעוטר בזקן לבן גזוז היטב, עורו כהה משיזפון. שתי האמירות החשובות שלו הן, שבעלי דעות קדומות, השונאים נשים או סקוטים, שונאים אותם על בסיס של אחד על אחד, ולא משום שמדובר בקבוצה בזויה. הבוז והשנאה משחררים מהפחד. את היהודים שונאים על בסיס קבוצתי. "אך יש צורה חמורה במיוחד של דעה קדומה והיא מופנית באופן כמעט מוחלט רק נגד ישראל. זו הדעה הקדומה מבוססת-התבהלה, כלומר דעה קדומה שמונעת על-ידי פניקה.
האמונות שביסודה הן כדלהלן: שהיהודים פועלים להשגת שליטה על העולם ולערעור יציבות העולם; שהיהודים הם חלק ממזימה לשלוט בגויים; שהיהודים מהווים איום תמידי לכל חברה שבתוכה הם חיים. המאפיין את האמונות האלה – שאין להן כל קשר למציאות. אין שום דבר דומה לדעה-הקדומה מבוססת-התבהלה. זוהי פנטסיה פרנואידית. הקשר שלה למציאות הוא כמו האמונה בעב"מים. אך הפחד שנמצא מתחת לפנטסיה הוא אמיתי".
האריסון מזכיר את האנטישמיות המניכאית, הרואה ביהודים את כל הרשע שבעולם, ומכאן גם הבהלה מן המדינה היהודית כקולקטיב. "הרבה אנשים שאומרים שיש בעיה יהודית, יגידו גם שכמה מחבריהם הטובים ביותר הם יהודים. הליכה לעבר הג'נוסייד מייצגת פתרון לבעיה של קולקטיב. זהו פתרון סופי, זוהי מלחמה נגד רוע אפוקליפטי, שלהתמודד איתו אפשר רק בדרך אחת – להשמידו.
"האנטישמיות של שנאת יהודים כפרטים על בסיס סטריאוטיפי דעכה. האנטישמיות שלא דעכה היא האנטישמיות המניכאית, שהיא המקור לדעה הקדומה מבוססת-התבהלה. דהיינו, ראיית היהודים כאומה רבת כוח שכולנו בובות שלה, שכולנו קורבנות הרוע שלה. אחמדינג'אד בנאומו באו"ם ביטא את האנטישמיות הזאת: הוא אמר שכבודם של האמריקנים, היושרה שלהם וכבודם של האירופים נפגעו על-ידי קבוצה קטנה... האומה הגדולה נדרשת לציית לקבוצה הקטנה, המודרכת על-ידי הרשת הציונית.
"אלא שמאז שנת 2001 התפשטה במערב רטוריקה, שכבר לא ניתן להבדילה מזו של אחמדינג'אד. הפרופסורים וולט ומירשהיימר אינם שונים כל כך באמירות שלהם מאחמדינג'אד. ברטוריקה של השנים האחרונות ניתן למצוא את כל האלמנטים של דעה-קדומה מבוססת-תבהלה, המכוונת במקום ליהודים – לציונים. מדינת ישראל נחשבת לנאצית, כיוון ש'נאצי' הוא אב-טיפוס של רשע. באנגליה מוצגת עכשיו הצגה של קרול צ'רצ'יל 'שבעה ילדים יהודים'. היא עוסקת בשאלה כיצד מסבירים הורים לילדיהם את מה שהיהודים עושים בעזה".
האריסון נוטה לחשוב, שאין מדובר באנטישמיות חדשה, אלא "בתחיית האנטישמיות בצורה הדומה לזו שהייתה לפני השואה, אלא שעכשיו היא באה מהשמאל. כמובן שאחד המאפיינים שלה הוא ההכחשה שבכלל מדובר באנטישמיות. סימני ההכחשה הם אלו: ההתקפה אינה מכוונת נגד יהודים אלא נגד ציונים; כולם יודעים שהאנטישמיות מתה; אנחנו מתנגדים לכל צורה של גזענות ורק טוענים נגד פשעי ישראל; והגירסה האחרונה מודה, שהביקורת על ישראל גורמת לאנטישמיות, אבל אינה רואה בכך כל רע, שכן דבר זה מייצר אקלים של בידוד סביב ישראל.
"אכן, שטף ה'ביקורת' נגד ישראל, שהפך למפל של אנטישמיות – לא מקדם שלום, אלא רק מעורר פחדים בישראל. כמו שאמר לי ידיד ישראלי: 'השאירו אותנו מתנדנדים לבד ברוח'".
והאריסון הוותיק סיים באזהרה: "זהו סחף לעבר פאשיזם חדש. אסור לשכוח שהפאשיזם הישן הרג בעבר לא רק 6 מיליון יהודים אלא עוד הרבה הרבה אחרים".