הדילוגים של שר הביטחון למפגשים עם שליחו של אובמה, מיטשל, נועדו להסדיר את עניין ההתנחלויות ועתידן. אם ננתח את המחלוקת בין שני הצדדים, נגיע לשורש הבעיה והתשובות השונות לשתי שאלות יסוד:
האם הקפאה משמעותה הפסקה מוחלטת של בניית התנחלויות חדשות ואי-הרחבה מעבר לגבולות המוניציפליים, אם ניתן לכנות זאת כך, של היישובים הקיימים?
השאלה השנייה היא:
האם האמריקנים דורשים גם הקפאה מוחלטת של הבנייה בתוך היישובים הקיימים, מבלי צורך להפקיע קרקעות חדשות?
התשובה לשתי השאלות העיקריות היא, שמבחינת האמריקנים והאירופים, יש להפסיק לחלוטין כל פעילות בנייה, הרחבה, בתוך היישובים ומחוץ ליישובים, ודאי בניית התנחלויות חדשות. האמריקנים והאירופים כנראה אינם מבינים את המציאות שהתהוותה בגדה המערבית מאז 1967 ועד היום. נכון שבאופן קונסיסטנטי האמריקנים התנגדו לכל מפעל ההתנחלויות, בניואנסים כאלה ואחרים. כמדיניות, לא היה אף נשיא אמריקני שהיה מוכן לקדם את מדיניות ההתנחלויות ולהכיר בהן כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.
אין לשכוח עובדה נוספת מכריעה: ישראל הרשמית, מאז 1967 ועד היום, לא ספחה את השטחים בהם קיימות התנחלויות, אפילו לא גושי ההתיישבות הגדולים, תוך החלת השלטון והמשפט האזרחיים. מבחינה פורמאלית, השלטון הישראלי בשטחים הוא שלטון צבאי. צא וראה שגם בישראל עדיין לא החליטו מה יהיה גורל היישובים היהודיים ביהודה ושומרון. המהלך היחידי בסיפוח השטחים היה בירושלים המזרחית, להוציא כמובן את סיפוח הגולן שזהו סיפור אחר.
אם ננסה להעריך מה בדיוק שר הביטחון, בשליחותו של ראש הממשלה, מנסה לעשות הוא, להגיע עם האמריקנים להסדר לפיו לא ייבנו התנחלויות חדשות, לא יורחב התחום המוניציפלי של היישובים הקיימים, ומאידך-גיסא, בתוך היישובים הקיימים ימשיכו לבנות כדי לתת מענה לצרכים ההומניטאריים הבסיסיים של אוכלוסיה ההולכת וגדלה.
סביר להניח שגם האמריקנים יבינו את כל מה שכל בר-דעת מבין היטב: אין כל אפשרות למנוע גידול טבעי של האוכלוסיה הקיימת בתוך היישובים הקיימים. אין ממשלה בישראל ולא תהיה גם בעתיד, אשר תהיה מוכנה למנוע גידול טבעי מבלי לתת יד לרמאויות באשר להפקעת שטחים נוספים או "הרחבה מבוקרת". יש בישראל קונצנזוס נרחב ביותר באשר לעתיד השטחים בהם נמצאים גושי ההתיישבות הגדולים: את אלה לא מחזירים, וייקוב הדין את ההר. אף ממשלה בישראל, אפילו אלה שנחשבו ה"נדיבות" ביותר, לא היו מוכנות לוותר על גושי ההתיישבות ולחזור ממש לגבולות 1967. זו אוטופיה, לכן מוטב לאמריקנים להשלים עם זאת.
לעומת סוגייה זו, ראש הממשלה נתניהו מוכן, ככל הנראה, להתחייב שלא ייבנו התנחלויות חדשות ולא תופקע קרקע להתרחבות היישובים הקיימים - את זאת הוא אמר בריש גלי. השאלה המעניינת היא, האם מבחינה פוליטית יוכל ראש הממשלה, היה ונגיע להסכמה עם האמריקנים באשר לבנייה בתוך היישובים הקיימים בלבד, להמשיך וליהנות מקואליציה קיימת? ספק רב. אם השותפות הקואליציוניות כמו ישראל ביתנו וימינה ממנה, כולל רבים מבין חברי הליכוד, יסכימו לכך, יש כאן "חזרה בשאלה" שאיננה סבירה.
מר נתניהו יודע זאת אל נקלה, לכן המוציא והמביא בזירה האמריקנית איננו שר החוץ אלא שר הביטחון.
סיפור ההתנחלויות איננו קל כלל ועיקר. ישראל חייבת להבהיר לאמריקנים מה הם הקווים האדומים שלה בנושא. אין צורך לכרוך עניינים אחרים כי אז התוצאות עלולות להיות שליליות עבור ישראל.