הספר "חוות החיות", של הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול, יצא לאור בשנת 1945. הסיפור הוא סאטירה, משל פוליטי על אחד ממוקדי הרשע המרכזיים בהיסטוריה האנושית - המשטר הקומוניסטי. מו"לים בריטים ידועים סירבו לפרסם את הספר כי הזרם המרכזי של האינטלקטואלים במערב הפך את התמיכה בסטאלין ל"פולטיקאלי קורקט", נאות פוליטית. כל מידע על ברית המועצות הוצג באור רומנטי חיובי וכל מי שהטיל ספק נחשב לסהרורי. לא הייתה בבריטניה צנזורה רשמית שפסלה ספרות, להפך - הייתה פתיחות, סובלנות וביקורתיות - אך ה"דת" הסוחפת שנשבה ממוקדי הכוח של האקדמיה, התקשורת, והפוליטיקה - עיצבה את דעת הקהל במערב ויצרה מצג שווא ורוד על המתרחש בגוש הקומוניסטי. התופעה, שדמתה יותר לדת המונית סוחפת, ללא שום ביסוס עובדתי, החזיקה מעמד כ-20 שנים.
לא מזמן היינו עדים להיסטריה עולמית אחרת - "באג 2000". עיתונאים ומדענים התחרו במסע הפחדה על הצפוי להתרחש בדקות הראשונות של המילניום החדש: מטוסים ולווייני תקשורת יתרסקו, רכבות יתנגשו, ובנקים יקרסו. רבים התפרנסו מ"מוכנות לבאג 2000" אבל כמעט שלא נשמעה ביקורת על מסע ההפחדה ועל ממדי ההיסטריה. לפני כשני עשורים עוררו הירוקים את בהלת ה"חור באוזון" - לדבריהם אז, נוצר חור הולך וגדל בשכבת האוזון מעל לקוטב הדרומי כתוצאה משימוש מוגבר בגז הפריאון (CFC) שמשמש במערכות קירור. החור עלול לאפשר לקרני שמש מזיקות (אולטרא סגול) לחדור אל כדור הארץ ולפגוע קשות בחיים על פניו. מסע ההפחדה הצליח מעל למשוער: מיליארדי דולרים הושקעו בעולם בהחלפת הגז במערכות הקירור ל"גז ירוק". הסיפור עלה לצרכן הישראלי מאות מיליוני שקלים. מאז נשכח החור באוזון ונאלם בקול דממה דקה. הסתבר שהעניין כלל לא קשור לפעילות אנושית והתפרצות של הר געש בריא אחד משחררת לאטמוספירה כמות של גזים כלורידים גדולה פי כמה מכל האנושות גם יחד. ובכלל, החור באוזון היה כנראה קיים מאז ומתמיד - גדל במקצת בחורף ומצטמצם באביב...
מה גורם לאמונה מסוימת להתפשט כשריפה בשדה קוצים ולאחרת לדעוך? כיצד מתפשטת "שמועה" בחברה אנושית, צוברת עוצמה קריטית שמעבר לה אף אחד כבר לא מעז, או רואה צורך, לבדוק את אמיתות הנחות היסוד? ייתכן שהתשובה שונה לכל מקרה ובכל תקופה.