רק מוח אטום וחוסר התחשבות משוועת בזולת יכלו להנחות את הנהגתו של מבצע ייהוד השילוט בדרכים, כפי שהכריז עליו שר התחבורה, ישראל כץ. לא די שאין במבצע הזה שום מעשה ציוני לשמו - הוא גם מתעלם, במכוון, מרגישותם ומצורכיהם של מי שאינם ישראלים כמונו.
לא פחות מן האוכלוסיה הערבית בארץ, ייפגעו מן ה"מהפך" הזה תיירים יהודים שיגיעו אלינו. הם הרי מורגלים, כמו גם כל התיירים האחרים, לשמות הלועזיים של הישובים, כפי שהם מסומנים, מאז ומתמיד, בשלטי הדרכים.
איך לעכל?
נניח לרגע לתושב הערבי, שיצטרך להתרגל מעכשיו ל"ירושלים" במקום ל"אל קודס". אבל מה יחשוב תייר מן השורה, אנגלי או צרפתי למשל, שיצטרך להתמודד עם השם "ירושלים" כשהוא מורגל כבר ל"ג'רוזלם"? ומיהו התייר שיעכל את "חיפה" במקום "הייפה", "טבריה" במקום "טבריאס" ו"צפת" במקום "סאפד"? הרי בחיפושיו אחר היעד המבוקש, וכמי שאינו רהוט בעברית, הוא פשוט עלול לאבד את דרכו ברכבו השכור.
ומלבד האיוולת שבדבר, ספק רב אם יש בכלל חוקיות לעצם ייהוד השלטים. שום מדינה נאורה בעולם אינה נוהגת לסור ממסורת השילוט שלה, כשם שהיא מקפידה לשמר את בנייניה. רק בישראל, שהיא היום בעלת סממנים מובהקים של מדינת עולם שלישי, ניתן לצפצף, ובריש גלי, על כל מסורת שכזו.
משחקי "נדמה לי"
אין בכל זה אלא בריחה מובהקת מן המציאות, במסווה של פטריוטיות מדומה. במקום להתרכז בהסבתם של שלטי-דרכים מבלבלים ולא ברורים די-צרכם, שבהם אין הנהג יודע אם עליו לפנות ימינה או שמאלה; במקום להציב שלטים כאלה בצידי הדרכים במועד ולא ברגע האחרון, כשכבר ממילא "מפספסים" אותם; ובמקום להציב שלטים מכוונים לאתרים מרכזיים, כמו בית-חולים, בית-קברות ושדה-תעופה – מעדיף, משום מה, שר התחבורה להתעסק ב"קקה" ולדחוק לקרן-זווית את מה שבאמת טעון תיקון.
וחוץ מזה, מרקיז, אפשר לחשוב שמשרד התחבורה כבר פתר את כל הבעיות הבוערות בכבישים: שהצליח להפחית את מספר התאונות, לשפר את התשתיות ולשחרר את הפקקים הארוכים. ובמקום לדאוג לתחבורה ציבורית הולמת של אוטובוסים ורכבות, מעדיף משרד התחבורה לשחק במשחק "נדמה לי" ילדותי, שאין בו אפילו שמץ של האדרת רוח האידיאולוגיה של מה שקרוי "ארץ ישראל השלמה".