מחלת פרקינסון היא אחת המחלות הנוירולוגיות הידועות ביותר. המחלה מאובחנת בכל רחבי העולם ומספר הלוקים בה מוערךבכ-4 מיליון איש. הסימפטומים למחלה מופיעים בדרך-כלל אחרי גיל 50 והסיכון לחלות במחלה עולה עם הגיל. 3% מכלל האוכלוסיה מעל גיל 65 מושפעים מהמחלה, כאשר ישנה עלייה דרמטית בגילאים 85-70.
תסמיני המחלה
הסימפטומים העיקריים הם נוקשות בשרירים, תנועה איטית ורעד והם מתחילים להופיע כאשר 80%-60% מתאי העצב בחומר השחור, אשר מייצרים דופמין, מתים. מדענים משערים, שהגורמים למחלת פרקינסון הם שילוב של תורשה, אורח חיים וגורמים סביבתיים.
עישון ופרקינסון
הקשר בין עישון ושכיחות נמוכה יותר של מחלת פרקינסון צוין לראשונה על-ידי Dorn בשנת 1958 ואושר על-ידי 4Kahn ועל-ידי 5Hammond. מאז, התפרסמו במדינות שונות עשרות מחקרים המחזקים את התצפית שאמנם מעשנים לוקים פחות בפרקינסון.
עם זאת, היו שהטילו ספק במִמצאים אפידמיולוגים אלה. ההשפעות המזיקות של עישון העלו את הטענה של תמותה סלקטיבית. טיעון זה מעלה את הסברה שמעשנים מתים צעירים יותר ולכן הסיכון שלהם ללקות במחלה זו קטן יותר, שכן מחלה זו היא מחלה מובהקת של הגיל המתקדם.
אחרים סבורים, כי השילוב של עישון ומחלת פרקינסון מהווה סיכון גדול יותר לתמותה. עם זאת, למרות ההשפעות השליליות של עישון, מספר קטן יחסית של מעשנים נפטר לפני הגיל שבו חלה עלייה חדה בהיארעות של מחלת פרקינסון (שנות ה-50 וה-60).
כמו-כן, מחקרים אשר בדקו את הקשר בין כמות העישון לשכיחות מחלת פרקינסון הראו באופן עקבי השפעה מגינה לא רק עבור מעשנים כבדים, אלא גם עבור מעשנים קלים או כאלה שהפסיקו לעשן לפני שחלו במחלת פרקינסון. בנוסף, הקשר המגן הוצג אף בתאומים מונוזיגוטים, כאשר אחד מהתאומים עישן והשני לא.
הטענות המוצקות ביותר נגד תמותה סלקטיבית מתקבלות ממחקרי עוקבה, שבהם מעשנים ולא מעשנים מסווגים לפי מצב עישון ולאחר-מכן נמצאים תחת מעקב במשך הזמן לאיתור מקרי מחלת פרקינסון או אירועי מוות הקשורים למחלת פרקינסון.
מחקר הונולולו
דוגמה לכך מהווה "מחקר הונולולו", אשר בדק במשך 26 שנים נושאי בריאות ותחלואה. בסקר השתתפו כ-8,000 גברים ובסיומו נמצא, כי למעשנים ולצרכני קפה היה סיכוי נמוך יותר משמעותית לפתח מחלת פרקינסון. טענה נוספת שעלתה כביקורת נגד הרעיון שעישון מהווה אפקט מגן גורסת, כי מחלת פרקינסון גורמת לירידה בעישון ולא ההיפך.
הנוקשות, השליטה המוטורית החלקית והירידה בתפקוד המאפיינים את מחלת פרקינסון, עלולים לגרום לירידה במספר המעשנים בקרב חולי פרקינסון. מחקרים רטרוספקטיביים עלולים להיות מועדים במיוחד לביקורת זו עקב הקושי לזכור אם המחלה החלה לפני הפסקת העישון או להיפך. אולם, אף מחקרים רטרוספקטיביים הגנו באופן עקבי על הטענה בהקשר של חולים אשר חדלו לעשן זמן רב טרם אבחון מחלת פרקינסון.
אישיות פרקינסונית
יש שטענו שההשפעה המגנה היא תוצאה של הבדלים באישיות הקשורים למחלת פרקינסון. מחקרים שנערכו בחולי פרקינסון, ייחסו לחולים אלה תכונות אופי של חוסר גמישות ויצירתיות, זהירות-יתר וחוסר-שאיפה-להתחדשות כמאפיינים תכונתיים טרם הופעת סימני המחלה. המחקרים הראו שאנשים שפיתחו מחלת פרקינסון נטו קודם-לכן פחות לעשן, להרבות בשתיית קפה או בצריכת אלכוהול.
הרעיון של "אישיות פרקינסונית" קשה להערכה מדעית עקב היותו סובייקטיבי ועדיין אין מחקרים פרוספקטיביים אשר ינתחו רעיון זה באופן עצמאי או כערפלן לעישון סיגריות.
ביקורת נוספת שצוינה כנגד התיאוריה שעישון מגן מפני מחלת פרקינסון גורסת, כי עישון יכול למסך או לעכב את הסימנים והסימפטומים הראשונים של מחלת פרקינסון וכך, חולי פרקינסון יסווגו בטעות ככאלה שאינם חולים במחלה. מכאן יכול להיווצר הרושם המוטעה שעישון מגן מפני המחלה מפני שיהיו פחות חולי פרקינסון בקבוצה הנחקרת לעומת קבוצת הביקורת. רעיון זה ניתן לבחון בקלות: אם ההנחה נכונה, גיל תחילת מחלת פרקינסון יידחה.
גישה מעניינת בהקשר לכך התפרסמה במחקר ישראלי שהתפרסם לאחרונה. מחקר זה התבסס על קבוצת מדגם של חולי פרקינסון בלבד (278 במספר) ללא קבוצת בקרה. בגישה זו ניתן "לנטרל" חלק מהביקורות שהוזכרו לעיל בדבר ההתאמה בין קבוצת המחקר לקבוצת הבקרה. המחקר בדק, בין השאר, את השפעת העישון על גיל תחילת מחלת פרקינסון ומצא שעישון אכן מעכב את הופעת המחלה.