שָמַיִם ביקשו רחמים על צפת

דוגמה אופיינית אחרת היא הריסת "בית שלווה" בצפת. בית שלווה - בניין אבן בן שתי קומות ועמדת מפתח מבוצרת של "צבא ההצלה" הערבי במלחמת השחרור. כיבושו אחרי קרב מגע קשה, שבו נהרג מפקד הפלוגה, אברהם ליכט, סלל את הדרך לשחרורה של צפת. מאז סימל "בית שלווה" אנדרטת זיכרון לאומץ לבם ולהקרבתם של מגיני צפת והיווה עדות דוממת למה שהתחולל באותו אזור קרבות. והנה בערב יום העצמאות השנה עלה הכורת גם על "בית שלווה". המבנה נהרס עד היסוד - חרף התנגדותו הנמרצת של נציג "הוועדה לשימור עתיקות" בצפון, מר שמעון צפריר. "רובין הוליך שולל את הוועדה לתכנון ובנייה כשהצהיר שנתתי את הסכמתי להריסה...", טען לפניי במרירות. לטענת המועצה לשימור אתרים, במשא-ומתן עם העירייה ועם המכללה הצליחה המועצה להגיע להבנות שלפיהן המבנה לא ייהרס. "הופתענו לגלות כי למרות ההבנות לשמר את הקיר החיצוני של המבנה, המכללה הרסה את המבנה ההיסטורי לחלוטין", אמר יוסי פלדמן, מנכ"ל המועצה בראיון ל-nrg מעריב.

במקורו הוקדש לאליהו הנביא, כמעט 300 שנה לפני שהאר"י (רבי יצחק לוריא) בא לצפת במאה ה-16. מסופר שהאר"י התפלל כאן ואפשר לראות שם פינה שבה, לפי המסופר, "נועד האר"י ביחידות עם אליהו הנביא". במלחמת השחרור קבעו אנשי ההגנה עמדת הגנה על גג המבנה דמוי המצודה, שספרי התורה הוצאו ממנו זמנית וחרכי ירי נפתחו בקיר הדרומי. קהילת המתפללים הרגילה של בית הכנסת כוללת אחדות מהמשפחות הוותיקות ביותר בצפת, ונוסח התפילות עתיק ואותנטי מאוד. אין תימה, שבית כנסת האר"י היווה מטרה חשובה בתוכניות ההשתלטות של הברסלבים על הרובע העתיק בצפת. תחילה חכרו ממינהל מקרקעי ישראל את כל האזור סביב בית כנסת האר"י, תוך שהם מתחייבים לשמר 14 מבנים עתיקים שצוינו בהסכם. הללו נעלמו כלא-היו וממול צץ מבנה רב-קומות, כולל בית כנסת חדש, המגמד את בית הכנסת של האר"י - והכל בהיתר "הוועדה לבניין" בצפת, ובברכתו של מהנדס העיר.

לפני 33 שנה, ב-16 לינואר 1976, זעק העיתונאי אהרן דולב מעל דפי מעריב: "הורסים את צפת ההיסטורית" ולרגע הצליח להקים סערה ציבורית, ונשיא בית המשפט המחוזי לשעבר בחיפה, השופט יעקב אזולאי, ששימש כיושב-ראש האגודה לשימור ולשיקום צפת העתיקה, הגיב במכתב למערכת העיתון: "הרי על כך אנו דואבים וזועקים... הגיעה העת, שאנשי רוח, סופרים, אמנים ועיתונאים ישמיעו את קולם נגד מעשי החורבן וההרס של ערכינו הלאומיים - אם בהשחתת מבנים היסטוריים בני מאות בשנים, ואם בהזנחה והתנכרות למקורות תרבותנו הקדומה. את כל אלה באים עתה למחוק בשיני הברזל של הבולדוזר, כדי להקים שיכונים מודרניים לחסידי ננמ"ח (קבוצת חרדים מחסידי ברסלב). אנו קוראים לכל אזרח להצטרף לקריאתנו, כדי להציל את אשר ניתן עדיין להציל בצפת ההיסטורית, וטובה שעה אחת קודם". ולא הועילה זעקתו של השופט אזולאי, אותה כת חרדים ממשיכה במעלליה באין מפריע, ו"הוועדה המקומית לתכנון ובנייה" - בהנהגתו המתמדת של יחזקאל רובין, שנותר על כנו, קדנציה אחר קדנציה - ממשיכה להעניק היתרי בנייה, בלי אבחנה, ואין פוצה פה ומצפצף.

הדברים חזרו על עצמם גם בפרשת "בית אונגר". "הוועדה לתכנון ובנייה בצפת" שדנה במתן היתר בנייה מעל ל"בית אונגר" שוב הולכה שולל על-ידי מהנדס העיר, שטען לפניה שכל הגופים הנוגעים בדבר נתנו את אישורם למלאכת ההרס של בית אונגר ולבנייה מעליו. נציגת "הוועדה הארכיטקטונית", הגברת יעל סיוון, שסיירה באזור "בית אונגר" לאחר מתן ההיתר להרסו, טענה בתוקף, שהוטעתה על-ידי מר רובין, שלא יידע אותה, על שתי קומות תחתיות וקיימות של "בית אונגר" והציג תמונת מצב מטעה של מבנה הרוס לחלוטין... "אילו ידעתי את מצב המבנה לאשורו לא היה ניתן האישור של הוועדה הארכיטקטונית", אמרה. וכטענה הזו נשמעת מעוד גופים הנוגעים בדבר. זאת ועוד: דיוני "הוועדה לתכנון ובנייה בצפת" אינם חשופים לציבור ומתנהלים בדלתיים סגורות. הוועדה גם אינה מפרסמת פרוטוקולים, בניגוד לחוק. החלטותיה נשלחות לנוגעים בדבר, על-ידי מזכירת הוועדה עושה דברו של מר רובין, בלי שום פירוט. לא ניתן לדעת מה הייתה רוח הדיון, מי תמך, מי התנגד, ומר רובין יכול להסתתר תמיד מאחורי הנימוק, "הוועדה החליטה", מבלי לפרט מה היו הטיעונים ההנדסיים שהציג בתוקף תפקידו לפני הוועדה, כדי לשכנעה לתמוך בהחלטותיו. כך אירע גם לגבי מתן ההיתר להרוס את "בית אונגר". ועל זאת מגיב ב"צפת.נט" (אתר העיר צפת), מר שמעון צפריר, מנהל מחוז צפון של המועצה לשימור אתרים: "המועצה לשימור אתרים מתנגדת באופן נחרץ להריסת המבנה. לדאבוני העירייה ממשיכה בנתק בהיבט השימורי בעיר בכלל ובעיר העתיקה בפרט. אני מטיל את האשמה על מהנדס העיר. מניסיוני עד כה מולו, הנ"ל אינו נאמן לצר, כי השימור והחלטותיו מונעים משיקולים 'זרים'. אני תולה תקווה בראש העיר, אילן שוחט, שיחל לעשות סדר בנושא". ואכן, נראה שראש העיר, מר אילן שוחט, שהוא גם יושב-ראש "הוועדה המקומית לתכנון ובנייה", החל - כפי שגם צוין בפתח המאמר - ב"עשיית סדר בנושא". לעניות דעתנו (ולדעתם של רבים מאזרחי העיר), מן הראוי ש"הסדר" יתחיל בשליחת מהנדס העיר הנוכחי וצוות עוזריו עושי דברו, ל"חופשה מתמשכת". בתקופת כהונתו התחלפו כמה ראשי ערים, אך הוא נותר איתן על כנו כנטע נצחי, תופעה שכמעט אין לה אח ורע בשום רשות מוניציפלית. במקומו יש להציב איש מקצוע רגיש יותר לגורלה של העיר העתיקה ולגורל מבניה ההיסטוריים והארכיאולוגיים - לפחות לגבי אלו שעדיין שרדו, ומוטב שעה אחת קודם כל עוד נותר משהו לשמר. אם כך ייעשה, אם תחרוט העירייה על דגלה גם את נושא שימור העתיקות, תחזור צפת לימי תפארתה ותהפוך למוקד משיכה אמיתי לתיירים מכל קצות הארץ.

שתי רעידות אדמה קשות פקדו את צפת במאה שבעים השנים האחרונות: האחת, הקשה והקטלנית, ב-1837, גרמה לאלפי קורבנות ולהרס כמעט מוחלט של הרובע היהודי; והשנייה, ב-1927, הותירה אחריה חורבן ומאות הרוגים. אך אף לא אחת מהן הצליחה לשבור את רוחם של התושבים היהודים, ומדי פעם הצליחו לשקם את ההריסות ולא נטשו את עירם. עד שבאה "רעידת האדמה החרדית" בשלהי המאה ה-20, ומה שלא צלח בידי הטבע במשך מאות שנים, עלה בידי אדם בפחות מארבעים שנה: קבוצה של חרדים שפרצה לעיר העתיקה בצפת כנחשול אדיר של צונאמי הפכה "כל עקב למישור וכל רכס לבקעה...". אט אט, אך בביטחה, השתלטו אנשיה על שטחים ניכרים של העיר העתיקה בצפת, שאותם איוו למושביהם, כשהמבנים העתיקים, הניצבים על דרכם, נעלמים כלא היו, בלי שום התחשבות בערכם ההיסטורי והארכיאולוגי; במקומם הוקמו בניינים רבי-קומות לתפארת תאוות ההרס של כל מה שמסמל את תולדותיה ההיסטוריים של צפת, בניגוד משווע ל"תוכנית המיתאר", שלפיה, אין להזיז שם אבן, ללא אישור רשות העתיקות. חשוב לשוב ולהזכיר, שכל האזור של בית אונגר רשום "כאתר עתיקות" וכך גם פורסם בילקוט הפרסומים מס. 4593, וב-16.1.1969 הוכרז רשמית על האזור הזה כ"אזור שיקום" שאין לבצע בו עסקות או פעולות, ללא אישור בכתב של המינהל - לרבות בנכס הגובל באתר. יתר על כן, לעניין אתר עתיקות המשמש לצורך דתי (בית עבו הסמוך, ממנו יוצאת תהלוכת ספר התורה המסורתית לקבר הרשב"י במירון בערב ל"ג בעומר, והצפוי להינזק מעבודות הבנייה של מליחי), נאמר במפורש (פרק ז' לחוק העתיקות): "לא ייתן המינהל אישור לחפירה או לאחת הפעולות המנויות בסעיף קטן (א) אלא באישור ועדת שרים המורכבת מהשר כיושב-ראש, שר הדתות ושר המשפטים".

לזכותו של ראש העיר צפת ייאמר, שהוא לא נותר אדיש לקריאות המחאה שגברו והלכו, וזה הודיע רשמית ביום רביעי שעבר (כ"ג בתמוז תשס"ט, 15.7.09), על החלטתו להוציא צו מיידי "להפסקת עבודה" באותו אתר ולקבוע דיון מחודש בנושא ב"וועדה המקומית לתכנון ובנייה" שהוא עומד בראשה. את הנימוקים להחלטתו הסביר בהרחבה (יום חמישי, 16.7.09), בראיון לעמי כברי מ"רדיו קול רגע 96 FM", ואמר בין היתר: "לאחרונה הגיעו ללשכתי מכתבים מכל מיני תושבי צפת; פתאום התחלנו לגלות בכלל, מה זה בית אונגר, ושהוא חשוב ומשמעותי להיסטוריה של העיר צפת". (הערה זו שבה ומאמתת את טענותינו נגד מהנדס העיר, רובין, שלא טרח לחקור ולבדוק את הנושא לפני עריכת הדיון, או שידע על כך, אך לא הציג את הנתונים ההיסטוריים ב"וועדה לתכנון ובנייה", וכפי שהתברר, גם לא את הנתונים הארכיטקטוניים וההנדסיים המלאים - ולראש העיר החדש נודע על כך בעקבות הסערה הציבורית שקמה - י.ע.). "ביום חמישי האחרון", גילה ראש העיר, "קיבלנו מכתב מהמועצה לשימור אתרים הכוללת בתוכה ועדה ארכיטקטונית, ונאמר בה: 'אילן, עצור! טעינו, לא ידענו עד כמה הבית הזה חשוב, לא סיפרו לנו את כל הסיפור על בית-אונגר, לא בדקנו את זה עד היסוד, מבקשים ממך, עצור!'. למן הרגע שנודע לנו, שהבית הזה נועד לשימור", המשיך ראש העיר, "נגמר הסיפור, ואני, כיושב-ראש הוועדה לבניין ערים בצפת, עוצר את כל התהליך ומחזיר את זה לוועדה הארכיטקטונית!". ואין בזה די, מעיר באותו ראיון, שמעון צפריר, מנהל מחוז צפון של "המועצה לשימור אתרים": "אני שב וממליץ את שכבר המלצנו במספר מכתבים, שיש להפיק את הלקח ולהכניס נהלים נאותים בוועדת אדריכלים, קרי, שכל תוכנית שתוגש לאישור תלווה בתיק תיעוד! אני ממליץ לצרף נאמני שימור מקרב תושבי צפת, כאלה שמכירים על בוריים כל סמטה וכל בית בעיר העתיקה. וכאלה אינם חסרים, ואז לא יתעוררו חילוקי הדעות ואי ההבנות, שהן מנת חלקנו היום". "מ-ק-ו-ב-ל!" השיב ראש העיר, אילן שוחט. ה-א-מ-נ-ם?

אם אכן ייעשה הדבר - תהיה זו נקודת תפנית דרמטית ב"שחרורה המחודש" של צפת - הפעם מעול החרדים.

והיכן "רשות העתיקות"? שאלה טובה, אך תשובה בפינו אין. אולי לשרה הממונה, לימור לבנת, תשובה עבורנו: כיצד אותו "גוף ממלכתי", שמתפקידו להגן על מבנים היסטוריים וארכיאולוגיים מאשר אוטומטית כל היתר בנייה שמציג מהנדס העיר צפת, יחזקאל רובין - וזאת, מבלי לטרוח ולבדוק כלל את הנתונים בשטח? והרי מן המפורסמות הוא במחוז הצפון, שיחזקאל רובין, הסמכות הדומיננטית "בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בצפת" אינו מגלה שום נטייה להגן על עתיקות העיר ואתריה ההיסטוריים. נהפוך הוא: כל בקשה בתחום הבנייה של אותה כת חרדים מאושרת אוטומטית, בלי לבדוק את השלכותיה ההרסניות לעיר העתיקה בצפת שהוכרזה רשמית, לפחות על גבי הנייר, כ"אזור שיקום מוגן". (מדוע? נחשו כאוות נפשכם). ליצני העיר משננים בהקשר זה את אימרתו המפורסמת של אבא אבן, "שאילו היו הערבים מביאים לעצרת הכללית החלטה שכדור הארץ אינו עגול אלה שטוח - הייתה ההחלטה מתקבלת"; והם מוסיפים בפרפרזה: "כל תוכנית בנייה הרסנית של החרדים, תזכה להיתר מיידי...".