השקעה בנכסים המניבים דמי שכירות הינה השקעה נפוצה בבתי אב רבים. אך למעשה, כל עוד המדובר בשכירות למגורים מתחת לתקרת הפטור, העומדת כיום על סך של 4,320 ₪, אין כל עניין מיסויי בייחוס הכנסות השכירות למי מבני הזוג, באשר הכנסות אלה אינן ממוסות. כך אף ביחס למי שנכנס לגדרו של סעיף 122 לפקודה ומשלם מס של 10% על מחזור דמי השכירות - ייחוס ההכנסה לאחד מבין בני הזוג אינו מעורר עניין.
עם זאת, כאשר מדובר בהשכרת נכס מסחרי דוגמת חנות או משרד או בהשכרת דירת מגורים שלא במסגרת הסעיפים שהוזכרו לעיל, עשויה להיות חשיבות רבה לאופן ייחוס ההכנסה בין בני הזוג, כך שההכנסה תיוחס למי מבין שני בני הזוג שנמצא במדרגות המס הנמוכות, וכך לשלם פחות מס. לעניין זה, קיימת חשיבות רבה לסיווג ההכנסה, כהכנסה מ"יגיעה אישית" אם לאו. כיוון שאם אין המדובר בהכנסה מ"יגיעה אישית" קובעות הוראות סעיף 66(א)(2) לפקודת מס הכנסה באופן קטגורי, כי ההכנסה תיוחס דווקא לבן הזוג שנמצא במדרגת המס הגבוהה ביותר.
הכנסות מהשכרה של נכס ששימש בעסק או במשלח ידו של המשכיר לתקופה העולה על 10 שנים זכו להגדרה חקוקה כהכנסות מ"יגיעה אישית", ולכן במקרים אלה אין ספק כי הנישום רשאי שלא לייחס את ההכנסה לבן הזוג שהכנסתו במדרגה הגבוהה ביותר. לא זו בלבד, אלא שאם מי מבני המשפחה המשכיר נכס בנסיבות כאמור איננו בעל הכנסות אחרות מדרגת המס המינימאלית לגביו הינה של 10%.
שאלה פרשנית פחות ברורה הינה האם בעל מספר נכסים שהכנסתו מהם עולה כדי גדר "עסק", על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, משמע גם שהמדובר בהכנסה שעלתה כדי "יגיעה אישית", שאז אף היא לא תהיה מחויבת להיות מיוחסת לבן הזוג שבמדרגת המס הגבוהה, או שמא כטענה שעשויות להעלות רשויות המס, לפיה המדובר בהכנסה עיסקית אך שלא מ"יגיעה אישית".
ראוי להזכיר ולתת את הדעת, כי הוראות סעיף 66 (ב) לפקודת מס הכנסה מאפשרות חישוב נפרד לבני זוג ביחס לנכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג שנה לפני נישואיו או שקיבל בירושה בתקופת נישואיו. מהוראות סעיף זה עולה, כי כאשר המדובר באדם נשוי שקרוב משפחתו נמצא על ערש דוי, תכנון מס נכון יהיה לשתוק ולא לבקש העברת נכס במתנה, אלא להמתין לירושה, שכן ביחס לנכס שהגיע במתנה לא חלות ההוראות המאפשרות חישוב נפרד.
למותר לציין, כי אם בני הזוג עדיין נשואים אך מנהלים משק בית נפרד ממילא לא ייחשבו כבני זוג ולא יהיו חייבים לייחס את ההכנסה משכירות לבעל ההכנסה הגבוהה מבין השניים.
בהקשר זה של נכסים שהגיעו בירושה או שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואים, עולה השאלה האם הכנסות השכירות מנכסים אלה נספרות גם לצורך בחינת תקרת הפטור לגבי יחיד המשכיר דירות מגורים לפי חוק הפטור. זאת כיוון שהוראות סעיף 2 לחוק הפטור מצרפות להכנסת המשכיר גם את הכנסות השכירות של בן זוג החי עימו ושל ילד שעד גיל 18. לטעמנו, ניתן לדגול בגישה הפרשנית לפיה המחוקק גילה דעתו כי ביחס לנכסים אלה למעשה הוא איננו רואה את בני הזוג כיחידה כלכלית אחת ומאוחדת אלא כזרים זה לזה בהינתן שהנכסים עצמם נצמחו לא מן המאמץ בתקופת החיים המשותפת וכך אף ההכנסות מהם.
נאמנים לגישה זו ניתן יהיה לטעון כי הפרשנות הראויה הינה, כי הוא הדין גם ביחס למניית ההכנסות לצורך בחינת תקרת הפטור. כלומר, זהו עקרון פרשני המשליך על מיסוי התא המשפחתי, ולפיו אין לבצע חישוב מאוחד לגבי נכסים ופירותיהם שאינם חלק מן המאמץ בתקופת החיים המשותפת.
עם זאת, לא ניתן כמובן לשלול את הפרשנות המילולית הטכנית גרידא המתעלמת מהוראות סעיף 66(ב) הנ"ל ומפעילה את חוק הפטור עצמאית, אף שבעינינו הפרשנות התכליתית היא הראויה.