גדעון סער, שר החינוך,
הודיע שהמושג "נכבה", ייעקר מתוכנית הלימודים, שאליה הוזרק באלימות חסרת מעצורים על-ידי יולי תמיר, השרה הקודמת. המוזה של הפסיכיאטרים אולי תסביר לי כיצד בוגרת של מערכת החינוך הישראלית הופכת לתועמלנית פלשתינית, שמנצלת את הברדק הישראלי, את אלימותה ואת חוצפתה התהומית, כדי לקדם את ההסתה נגד המדינה בקרב תושביה הערביים.
מקווה, שיחד עם עקירת עשבי הפרא, שהפיצו יולי תמיר וקודמיה, יחדיר השר סער גם ערכים יהודיים למערכת החינוך, שמטפחת את אי-הידיעה, והופכת את הבוּרוּת לנורמה ישראלית. שלושים-ארבעים שנה עוסקת מערכת החינוך בטיפוח ערכים אנטי-יהודיים ובעקירת כל נטוע. הנוער אינו לומד לבגרות את ש"י עגנון - הישראלי היחיד, שזכה בפרס נובל לספרות, ואין לו שום תחליף - למרות ההזיות של כל מיני גראפומנים בפאתי ערד ובסביבות ירושלים. כדי לקרוא את עגנון, צריכים לדעת עברית - כפי שאי-אפשר להבין תנ"ך מבלי לדעת היטב עברית - וצריכים להכיר את הרקע הרוחני, שבקרבו כתב את ספריו. בוגר ממוצע של מערכת החינוך הישראלית מנוגב מכל ידע (ביטוי עגנוני טיפוסי) בעברית, ביהדות ובתנ"ך; ולכן, חשוב, שילמד את עגנון. כך, נוכל להכות שלוש ציפורים בספר אחד.
מה נלין על אי-לימוד עגנון, כשלימוד תנ"ך בבתי-הספר הממלכתיים הנו בדיחה מרה. מה יודע בוגר ממוצע של מערכת החינוך הממלכתית על התנ"ך? לכל היותר, שזה ספר קטן, שעטיפתו שחורה.
וזו אינה טעות, שגגה באקראי, אלא מעשה מכוון, שנועד לכרות את הענף, שאנחנו יושבים עליו. כלומר, למחוק מהתודעה הישראלית את הקשר בין העם לארצו. כך, ייוותר הישראלי כערער ברוח, ללא שורשיו היהודיים, ויאמין לכל מיני "הוגים, "הוזים", "אנשי רוח" ו"מדינאים", ששנאת עמם מניעה אותם, או התמסרותם לאויב.